מארב

רגיל
מארב

כבר עשיתי כמה מארבים בחיים שלי, מרגשים, מעייפים, מתסכלים ומפחידים. לא תיארתי לעצמי שיום יבוא ואני יעשה מארב כזה!
אני זוכר מארבים מוקדמים, אני בן שבע/שמונה/תשע או משו כזה, יום חם, אני והחברה מהשכונה חמושים בביצים ושקיות מים, מחכים לחברה של הבלוק השכן, זורקים, מחטיפים, חוטפים, רצים.. הריגוש מהצפייה והריגוש מהפעולה, מזרימים את הדם, תענוג…

טירונות, אמצע דצמבר, סוף שבוע שטח…
המט״קים, שקראו לעצמם מ״כים בטירונות שריון, מחליטים לנסוך בנו רעל ואחרי הקפצה ותיזוז קל, יוצאים במסע פילים לבסיס (5 ק״מ, עדיין שיריונרים…). בדרך, כשכבר אורות הבסיס קרובים מתמיד, הם חתכו מהשביל לכיוון האיזור עם הפודרה (כל שריונר או לוחם שנסע ברכב או הלך ברגל בשטח שנוסע בו רק״מ) יודע במה מדובר), אמרו לנו שאנחנו מתרגלים מארב, הזהירו אותנו לא להרדם והשכיבו אותנו בפודרה.
ענני אבק בעיניים, עייפות קצרה, הם הגיעו לסיפוקם הראשון ולנו יש מה לספר לילדים, ממשיכים לבסיס, שיחת מ״מ, ירוק על שחור שזה אומר כומתת בקו״מ ונעלים מצוחצחות. כאן כנראה הגיע סיפוקם השני, נסו אתם לשמור על נעליים מצוחצחות כשהמדים, אחרי ניעור, ספוגים בפודרה וכל צעד מפזר אבקת פודרה על הציחצוח הטרי (אח״כ לומדים אבל כשאתה טירון והזמן שלך מחולק לשניות, זה אחרת).

קפיצה קדימה
אני מ״מ בטירונות, העלו אותנו מבית ספר לשיריון לתפוס כוננות ברמת הגולן, אחד משבועות השטח וזה כבר סוף חורף-תחילת אביב. אני והמפקדים שלי מלמדים, מתרגלים כל מט״ק בגיזרתו ובלילה יוצאים לפשיטות ומארבים בין הכיתות, כשבשיא אנחנו יוצאים לפעילות מחלקתית כנגד מחלקה אחרת, הם ידעו שאנחנו באים (בטיחות מעל הכל), פשיטת דמה ומארב מתוכנן היטב… קרענו להם את הצורה, אבל בלילה אחרי הפעילות כשהניצחון הוכרז, דיבורי ההתלהבות שלהם והרעל העלו חיוך על שפתי וגאווה בלב (בכל זאת שלחתי את הסמ״ח שיזכיר להם שאנחנו עדיין בשטח)

עוד דילוג,
פלוגה מבצעית, עזה שלפני הנסיגה וזה כבר סוף קיץ-תחילת הסתיו. יוצאים למארב ארטישוק, מכינים את הטנק, תיאומים וזיוודים ואז החמ״ל קורא לי לעדכון אחרון, יוצאים, טוענים את כל הנשקים ומתחילים בנסיעה לעמדה. השמש שוקעת באופק בצד ימין, מתקן את הנסיעה של הנהג, סורק את העמדה מרחוק השמש שוקעת ואנחנו נכנסים לשגרת מארב (יש סתירה מסויימת בין שני המילים לא?)…
12+ שעות אח״כ אנחנו בדרך למוצב, סיימנו פתיחת צירים עם ה-D9, כשאני שם לב לקנה של ה- 0.5 שעומד בזווית מוזרה ורושם לעצמי לבדוק אותו במוצב. ממשיכים בנסיעה ואז אני רואה של-0.5 חסר קנה, טעון ובלי קנה , בלי לאבד יותר מחמש דקות מהחיים אני עוצר את הטנק מכניס את הטען לחיפוי ויורד לבדוק מסביב, אין!
״זינאתי תסתובב״ אני אומר לנהג
״מה קרה?״ התותחן והנהג שואלים
״סתובב, עכשיו וסע לאט״ אני מסנן בקשר פנים
הוא מסתובב, מבט לטען שפניו באור של אחרי הזריחה אדומות, הצוות מתחיל לדבר מה? מי? מו?
ממשיכים בנסיעה על עקבותינו, הנהג כבר צוחק על הטען והתותחן קצת יותר אמפטי כלפיו, כשאני מבחין בקנה שקוע חצי בפודרה… מסתבר שהטען שכח להעביר חוטר בטיפול, פירק את הקנה וסילר אותו כשהלכתי לחמ״ל והחזיר, רק בלי להגיד לי ואפילו לא בערך כמו שצריך.

עוד דילוגון… קו צפון, מארב חודר, הימים הם ימי החורף. בתוכנית המארב אמור להמשך יום, בתדריך לפני יציאה הוא הופך ליומיים ובקשר אחרי כמעט 40 שעות הוא הופך לשלושה ימים…
אותו קו, קצת לפני או אחרי, יורדים אני והצוות עם הטנק שלנו אחרי 24 שעות מפנקות של התבשלות וצפייה בחזירי בר, כבר סיימנו את הטיפול שאחרי ואפילו הספקתי להגיע למיטה אחרי עדכונים בחמ״ל ועם קודקוד כשנכנס מוהנדס לקרוא לי, הצוות שבעמדה פרס זחל, עולה בקשר-בודק חוסרים-מארגן אמצעי לילה למארב-משיג רכב-עולה לעמדה אחורית-מתקנים-מתקנים-מתקנים-מתקנים.. יורד למוצב ומארגן את הציוד שלי לתדריך לפני מארב שאני צריך להעביר לצוות עוד שעתיים…

קפיצה קדימה,
הכל שקט, כולם ישנים, אני לבד במארב הזה.
אני עוצר את הנשימה ומציץ, באור החלש שמאיר את איזור התצפית שלי אני רואה אותו, נלחם..
הידיים עפות, הראש זז בפראות מצד לצד, העיניים נעצמות נפתחות- קשר עין!!
אני מתחמק ומנתק מגע, מקשיב בזהירות מהמארב, שומע את הדפיקות הקטנות של הידיים על המזרון, שומע את הדפיקות הגדולות של הרגליים שעולות ומוטחות במזרון, שומע את חיכוך הראש, שומע אותו מתגרד… שקט
אני סופר בלב עד עשר… שקט
מחליט לספור עוד עשר וכשאני מגיע לחמש אני שומע "אהההההההההההההההההההפפפפפפפפפףףףף"
אני מציץ ורואה אותו מחזיק את המוצץ בשני ידיו, מסתכל עליו וצועק לעברו: "אהההההה, אההההפפפפףףףף, בפבפבפבפבפבפ, בבבבבבאאאאההה"
זמן פעולה, אני יוצא מהעמדה, לוקח את המוצץ מידיו ועוד לפני שהוא מספיק לדפוק את רגליו במזרון… המוצץ בפה ואני משפר את השמיכה, הוא מחייך ועיניו נעצמות.
לא חולפות שתי שניות והוא מבין שהוא נרדם (כנראה) ואז הידיים חוזרות להילחם, הראש מתחיל לזוז קצת יותר עדין מפראי ולפני שעיניו נפתחות אני נסוג חזרה לעמדה. מקשיב, מציץ, התקפה, מחזיר מוצץ וחוזר חלילה.. אין ספק המארב המנצח!

»

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s