ח חי חינ חינו חינוך

רגיל
ח חי חינ חינו חינוך

אז חשבתי שזה משהו שאני אוכל להתמודד איתו, שזה תחת שליטה ושזה לא יפריע לי במהלך התקין של החיים, אז זהו
אני חייב להתוודות, יש משהו שאני יודע שעושה לי רע ועדיין, מדי פעם אני לא יכול להתאפק..
אני חייב..
ואז למרות הנזק…
אני קורא עיתון!!

למה זה עושה לי רע אתם שואלים? זה פשוט מעצבן/מכעיס/מעציב/מדאיג

"מה הפעם?"

"הורים זועמים: השנה יש 4 ימי חופש בשבועות.
קיצור החופש הגדול והרחבתו בחזרה גרמו למצב בעייתי: השנה זו שנת הלימודים
הקצרה ביותר של תלמידי ישראל – ושבועות הם אף יזכו לחופשה ארוכה של 4 ימים.
ההורים מבולבלים, ובעיקר זועמים: כיצד הם שוב יסתדרו עם הילדים" (ynet, 28/05/2014)

אמרות מן הסוג הזה מופיעות בדרך כלל לפני חופש כזה או אחר, מתרעמות על מספר ימי החופש וזועמות כי מה הם יעשו עם הילדים!
אני קורא ומתעצבן, וקשה לי אפילו לתת כותרת מדויקת למה בדיוק.
נכון יש הרבה חופש וזה "מעמיס" על שוק העבודה הלא מבין והלא מפרגן לנושא המשפחה, אז למה לא לבוא אליו בטענות? למה לא לנסות להתאים שוק העבודה לצרכים שלנו כפרט, זה אפשרי אבל נניח לזה כרגע כי מה שיותר מעצבן (אותי לפחות) הוא – על מה לעזאזל התרעומת? מערכת החינוך היא כל כך איכותית, תורמת ומאתגרת את הילדים עד כדי שחבל להפסיד שם ימים?
גודל הכיתות (והכוונה ליחס מורה תלמיד בכיתה), היחס למורה והמעמד שלו מול התלמיד, ההורה ובתוך החברה, איכות ההוראה והאופן המיושן של ההעברה שלא מצליחים לעורר אתגר וחדוות למידה, יותר מדי תכנים בלי עומק, בלי הבנה, בלי מחשבה, התמקדות במדידות ולא בערכיות, הפוליטיקה שמכוונת את המערכת לפי תוצאות הבחירות מחד, ומאידך המקובעות של המערכת בכל הנוגע לשיטות ותפיסות חינוכיות ואפשר עוד להמשיך אבל זה מספיק בשביל להעביר את הנקודה.
הסיבות הנ"ל, כולן ביחד או כל אחת לחוד, אלה צריכות להיות הסיבות לזעם ההורים!
וגם אם לא ידעתם, לא אכפת לכם או שאתם סומכים על המערכת, לכעוס על מספר ימי החופש ועל 'מה נעשה עם הילדים?' מוציא אותנו כהורים כחסרי יכולת התמודדות, ולא ממש משנה במי אתם תולים את האשמה לחוסר מסוגלות הזה, שצועק מתוך השורות של כתבות מן הסוג הזה. זה פשוט מוציא אותנו כהורים רע פעמיים, הראשונה בחוסר היכולת להתמודד והשנייה במטרה השולית של הכעס שכמעט תמיד מלווה בפתיחת עיניים על מגזר המורים שהיא לא מוצדקת ולא הוגנת.

אני גם אבא זועם, אבל מהזעם ולא מהגורם כביכול. ואני יכול להגיד שמערכת החינוך מטרידה את מחשבותיי למרות שהבכורה שלי בת שלוש וחצי, ובקצב הנוכחי כל יום מחוץ למערכת הוא יום חג עבורי.

מה אני הייתי עושה?

האמת שאין בי יומרות להגיד שיש לי דרך ותוכנית בדוקה ומוצלחת או אפילו משהו בסגנון, אני גם לא מחזיק מעצמי כמומחה בתחום אבל כן יש לי כיוון כללי ושאיפה שהמערכת הכל כך חשובה הזאת תראה אחרת, בערך ככה:

הפרדת הפוליטיקה מהחינוך-
הכוונה שלי היא להקמת גוף מקצועי שיהיה אמון בלעדית על התכנים, גוף שחף מפוליטיקה ומינויים פוליטיים שיוכל לספק יציבות למערכת גם כאשר השר מתחלף. הוא יקבע מה מלמדים ואיך ויהיה אחראי לתמיכה מקצועית ופיקוח על הכשרת המורים והאמת הוא יכול לעשות יותר או פחות מכיוון שהמשמעות שלו בעייני היא היותו מצפן מקצועי אמיתי שאינו מוטה לשיקולים שאינם טובת או טיב החינוך. שינוי שכזה יהיה האתגר הקשה ביותר, מקביל בעייני לניסיון לשכנע ילד להניח את החטיף שיש לו כבר ביד לטובת תפוח עסיסי כי איזה ממשלה או שלטון יוותר על הזכות להשפיע על בוחרים פוטנציאלים עתידיים.

תכנים ותוכן-
אני לא מתכוון כאן לרדת לדקויות של איך יקראו למקצועות וכמה שעות ילמדו אותם או משהו בסגנון הזה, אלה לתת קווים כללים למה שלדעתי כדאי שיהיה. צריך להיות תמהיל שווה של מקצועות ריאליים כמו מתמטיקה, פיזיקה וכו' ומקצועות הומניים כמו שפות, אזרחות וכו' לאורך כל תקופת הלימודים, המינונים שלה ישתנו לאורך השנים (נניח 30% הומני 30% ריאלי בכיתות הצעירות ויעלה עד ל 40%:40% בכיתות הגבוהות). המרכיב ה"חסר" צריך להיות משהו שההגדרה הכי טובה שהצלחתי לתת לו היא, כישורי חברה. תחת ההגדרה הזו אני מכניס רכישת מיומנויות תקשורת ואינטראקציה, עשייה חברתית, ספורט ועוד מגוון של תכנים שסובבים סביב התמה של 'להסתדר/לתרום לחברה'. המעטה של כל הנ"ל צריך להיות תוך למידה חוויתית ותהליך של גילוי, המערכת צריכה להשתמש בכל האמצעים הקיימים לשם כך, טכנולוגיים מתקדמים וגם שיטות מסורתיות על מנת לעורר את העניין אצל התלמידים.
תוכנית הלימודים צריכה להיות כזו שתתואם כמה שאפשר לצורכי החברה והשוק. החינוך המקצועי יכול להיות נקודה שממחישה את זה, למרות החוסר והביקוש לבעלי מקצוע איכותיים ומקצועיים המערכת לא מספקת מענה הולם, ואם כבר מחשיבים את החינוך המקצועי שיש היום כסוג של מענה הרי שמדובר בחינוך שמהווה חסם להתפתחות אישית בכיוונים אחרים, שנגוע בתגיות ומריח כמו שעתוק בין דורי של תלות ועוני. החינוך המקצועי צריך לתת תעודות מקצועיות ברמה הגבוהה ביותר (מוסמך/טכנאי/הנדסאי) ובמקביל לתת את הכלים הנדרשים לתלמיד שבחר במסלול מקצועי לגשת בהמשך חייו למסלול אקדמאי מבלי החסמים והתוויות שנובעות מבחירתו במסלול המקצועי.

מעמד המורה-
נקודה כואבת, כולם פותחים עיניים על החופשים, כועסים כשהמורים נאבקים על לא משנה מה ומהצד השני אף אחד לא היה מוכן להתחלף עם מורה, בגלל השכר, בגלל היוקרה הנמוכה ובגלל היחס שאנחנו כהורים וכחברה נותנים למורים שלנו. אנחנו לא מעריכים את ההתמודדות של מורה בכיתות גדולות וצפופות מדי בתוך מערכת ישנה ומיושנת שהחידושים היחידים שהיא מאמצת במהירות קשורים בשוק החופשי (שכר, עובדי קבלן) ובפוליטיקה (יש מיצ"ב אין מיצ"ב, מטיילים בחברון או לא מטיילים בחברון). אז איך מחזקים את מעמד המורה? הופכים את המקצוע להרבה יותר מקצועי, הקשחת תנאי הסף לקבלת, שיפור ההכשרות למקצוע, לספק התמקצעות אמיתית ורלוונטית למורים בתוך המערכת ולהוציא את הלא מתאימים החוצה. במקביל תנאי השכר חייבים להשתפר, אם שואלים אותי עד לאן אז אגיד, עד שהמקצוע מורה יהפוך להיות נחשק מבחינת פוטנציאל השתכרות ושכר התחלתי.

אני מודה שיש עוד הרבה נקודות ורעיונות שלא פיתחתי או הזכרתי כמו יחס תלמידים:מורים  בתוך כיתה (מבחינה מספרית ושימו לב שרמזתי – "מורים") ואיך בדיוק מעניינים את הדור הזה בחיים שמחוץ למסך. יש הרבה עבודה, הרבה מה לשפר ולתקן במערכת החינוך אבל ימי החופש שלא תואמים בין שוק העבודה למערכת החינוך זה עניין למשרדים אחרים (כלכלה, אוצר) ולהחלטות אמיצות של ממשלה בנושאים "שוליים" כמו חינוך ועתידו.

תגובה אחת »

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s