מכופף הבננות

רגיל
מכופף הבננות

פעם כשעלמה הייתה תינוקת היא הייתה אוכלת בננות.

-האמת, להגיד פעם על בקושי שלוש שנים זה מצחיק אבל מפרספקטיבה של יהונתן שהוא בן 7 חודשים ועכשיו בשלב הזה, זה עובר.
-האמת ׳שתיים׳, היא הייתה אוכלת לא רק בננות אלה גם פירות וירקות אחרים, מוצרי חלב מגוונים, בשר וכל מה שצריך, בצורות שונות אבל במרקם אחיד, לא הרבה אבל מספיק (לה, וגם לי).
-האמת שלוש ואחרון, למיטב זיכרוני, עד החורף האחרון עלמה עוד אכלה בננות.

עלמה היא ילדה של ׳חשקים׳ באוכל.
שבוע היא אוהבת ואוכלת רק פסטה, חודש אחרי פסטה לא באה בחשבון ואורז זה הבחירה של העם. לפעמים היא אוהבת מלפפון, אבל רק! ולאחרונה היא ירדה מהגזר אחרי התאהבות שארכה בערך חודש. החשקים לא מוגבלים רק לסוג מאכל, הם נתונים להשפעה של המאכיל, של מי שנמצא בחדר ושל החדר עצמו. למשל פסטה ברוטב בשמל או שמנת זה עם אבא וכשאין אמא בסביבה, עם אמא זה פתית עם קוטג', אצל סבתא אחת זה פסטה אדומה, אצל השנייה זה אורז. עם כולם היא תאכל קציצות (בעיקר על האש), בגן היא תאכל קוסקוס או פרגית בבית היא נפתחה לאחרונה לאפשרות של שניצל בלי ציפוי, אבל תמיד אפשר לסמוך על סוג כלשהו של משא ומתן לגבי הקינוח. חשק קטן שקשור באנשים, זה החשק למה שאין, במיוחד אם נשאל. היא תרצה אורז וקציצה כשנציע ארוחת ערב קלה כמו חביתה, גבינה או משהו בסגנון ולעומת זאת, אם הכנתי ארוחה יותר רצינית היא תבקש דווקא פריכית עם קוטג' או דבר אחר מהסוג של מרח ושכח.
הייתי רוצה להגיד שזהו נגמרו החשקים, ההתניות והעדפות, אבל יש עוד משהו קטן, כמעט שולי, עלמה מעדיפה לאכול חום. זה יכול להיות צבעים אחרים לפעמים, במאכלים מסויימים, או במקומות מסויימים ועם אנשים מסויימים, אבל סביר להניח שהיא תשתכנע יותר לטעום משהו אם הוא חום.
אני חושב שכולם יודעים ומבינים כבר שהשימוש שלי בצבע החום הוא מכבסת מילים לשוקולד, ואכן הילדה אוהבת שוקולד, מודה. אבל גם בשוקולד ובקינוחים, זה צריך להיות בסטנדרטים מסויימים: השוקולד צריך להיות חום, לא משנה הגוון או המרירות העיקר לא לבן, עם יוצא מן הכלל אחד, מותג שמוכר לנו שלוש חוויות, בריאות והוא מייצר גם ביצים. חשוב שלא יהיו בו דברים מוזרים, גם כאלה שהיא מכירה ואוכלת בנפרד, למעשה מותר שיהיה בו רק וופל. לגבי קינוחים אחרים ועוגות זה מוגבל לעוגות/עוגיות שוקולדיות או חומות או שמכילות שוקולד בולט (למשל שוקולד צ'יפס) ושאר הדברים לא ממש דחופים לה.

 


 

יום אחד אחרי קניות עם יהונתן (סיפור אחר לגמרי) וסידור הקניות במקרר, גיליתי שיש 4 בננות גוססות במקרר. אשתי הגיעה מהעבודה והתעסקה עם עלמה, שראתה פרק מותח במיוחד של דייגו מציל החיות (ולא, זה ממש לא משנה שהוא חוזר על עצמו ברמה שאני מכיר את העלילה והיא בטוח, זה עדיין מותח) ועם יהונתן ששכב על המזרן והיה עסוק בלהוציא קולות שימשכו את תשומת ליבה של אחותו, לרוב ללא הצלחה, ואני במטבח…

מחמם תנור, לוקח קערה, בננות, סוכר חום וסילאן, ביצים, קמח תופח, וניל וקצת חלב שהמסתי בתוכו קקאו ושוקולית.
תוך כדי התנועה שלי במטבח, הנסיכה מרימה את הראש מדייגו שבדרך להציל עוד איזה חיה ושואלת באנחה:

"אבא מה אתה מכין?"

"קינוח" מרים את הראש מהקערה לנסיכה ששרועה לרוחב האמריקן קומפורט, "עוגת שוקולד"

"אה" + חיוך קצרצר ומבטה חוזר למסך, אני חוזר לשלי, מערבב ודוחף לתנור.

אחרי חצי שעה מתפשט בבית ריח טוב של עוגה, השקט חזר ללב הג'ונגל אחרי שדייגו הציל את כולם ואפילו עלמה אחרי מקלחת.
היא יוצאת מהחדר, מריחה ושואלת אם זה מוכן.

אני מהנהן לחיוב ואז היא פוצחת במונולוג מוכיח שהיא תטעם את העוגה אחר כך כי צריך לאכול ארוחה לפני הקינוח. בתשובה לשאלתי מה היא תרצה לארוחת ערב היא ענתה שוקו!
ואז התרחש דיאלוג מהסוג הזה:

אני: "עלמה את יודעת ששוקו זה לא ארוחה"

היא: "אני יודעת, אני רוצה גם פרוסה עם שוקולד"

אני: "עלמה את יודעת שאי אפשר פרוסה עם שוקולד עכשיו, את רוצה עם קוטג', אולי חביתה?"

היא: (מושכת כתפיים, מזעיפה מבט) "לא, אני רוצה עם שוקולד"

אני: "אי אפשר. וחוצמזה יש לך קינוח עוגת שוקולד לאח"כ"

היא מקטרת ומייללת אני אומר לה שזה בסדר להיות מאוכזב ואני יודע שהיא רצתה אבל היא יודעת שאנחנו לא אוכלים פרוסה עם שוקולד לארוחת ערב, ואז אשתי יצאה מהחדר, היא מבקשת ממנה פרוסה עם שוקולד, אשתי כמובן מסבירה לה את אותו הסבר, עוד קצת קיטורים ויללות ואז הן הגיעו לפשרת הדגנים עם חלב (רצתה כריות בלי חלב, הסכימה ל'הני נטס' עם חלב) ושוקו כמובן.

קינוח היא לא אכלה באותו ערב כי "לא בא לה".

חלפו יומיים, תבנית וחצי מתוך השתיים שיצאו, אני ואשתי מדברים.
אני מזכיר שהיא לא טעמה מהעוגה בסוף ואשתי אומרת שהיא אמרה שיש לעוגה ריח שונה.. מוזר…

הפסד צורם, למי שעוקב זה 1:1 (וזו הפעם הראשונה)

בוקר למחרת, פרוסה אחרונה, אני שואל אותה אם היא אהבה את העוגת שוקולד שהכנתי, היא אומרת שכן ומבקשת שאני אכין עוד. אני שואל אם היא טעמה אותה והיא אומרת שלא. לבסוף, אחרי ששאלתי איך אוהבים אם לא טועמים (קיבלתי משיכת כתף) ואמרתי שאת העוגה הזו אני לא אכין שוב כי היא לא טעמה וסתם אמרה שהיא אוהבת ואולי נכין משהו שהיא תאהב יותר (קיבלתי חיוך), היא טעמה כזית, אמרה שהיא אוהבת ונכין עוד ואז הלכנו לגן…


 

 

סוף דבר:

1. הטעימה הקטנה הזו היא כמו שקבוצת כדורסל תחזור מפיגור 30 למרחק נקודה הפרש ותפסיד!  או שקבוצת כדורגל תחזור מ3:0 ל3:3 ואז תקבל עוד גול בדקה 90.      זה הפסד וזה מעצבן אבל זה מעורר כבוד.
2. אבא ואמא אכלו באותו ערב צלי כתף בקר עם ירקות שורש ופטריות, בהשראת הפוסט הזה, למה עלמה לא אכלה? אם שאלתם את עצמכם את זה, אני מחזיר אותכם לתחילת הפוסט.
3. המתכון לעוגת בננות מוסוות:

3 בננות בשלות
חצי כוס שמן
כוס סוכר (אני שמתי סוכר חום וסילאן)
2 ביצים
2 כפות ליקר ריבת חלב (כל ליקר אחר או בלי גם הולך)
כפית תמצית וניל
2 כוסות קמח תופח
רבע כוס חלב (אפשר נוזל אחר)
כף קקאו
כף שוקולית
קורט מלח

הכנה: בננות לרסק,להוסיף שמן, סוכר, ליקר ולערבב. להוסיף ביצים ולערבב, להוסיף קמח וקורט מלח ולערבב, להוסיף את החלב לאחר שהמסנו בתוכו את הקקאו והשוקולית, להוסיף את הוניל ולערבב לתערובת אחידה, (מספיקה ל-2 תבניות אינגליש קייק) להכניס לתנור שחומם מראש ל 180 מעלות ל 30-40 דקות (קיסם יוצא עם מעט פירורים)

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s