אני שוכב על מזרן הפעילות קורא באתרי חדשות על מציאת החטופים ומתלבט האם להקשיב להקלטה של מוקד 100, יהונתן לידי מתעסק ועלמה על הספה צופה בחדשות דייגו
הבטן שלי מתהפכת כשאני שומע את הצלילים הראשונים של ההקלטה, עלמה קמה מסתכלת עלי ומתחילה לדבר, אני שקוע בהקלטה
היא מדברת שוב, אני עם האוזן צמודה לפלאפון אומר לה שאני עוד דקה איתה
היא אומרת משהו ומתחילה לטפס על הספה בסנדלים, יהונתן נצמד אלי
אני מצטמרר, היא כבר קופצת על הספה
ההקלטה נגמרה, היא קופצת מהספה "אבא תראה"
אני מבקש ממנה לא לקפוץ מהספה ולטפס בנעליים וממשיך לקרוא את הכתבה
היא אומרת משהו, אני עונה תכף ויהונתן נתקע צמוד אלי
היא מתחילה לאהוב את יהונתן באגרסיביות משהו
אני חייב לשמוע שוב
היא אומרת משהו
בהקלטה הלחישה נשמעת
יהונתן זז בפראות מרוב אהבה שהוא מקבל, היא אומרת משהו, אני אומר לה שתהיה עדינה עם אחיה
בהקלטה צעקות
היא רוכנת עליו חזק, אומרת, מדברת, מברברת
בהקלטה השוטר אומר הלו
אבא
הלו
אבא
הלו
אבאאא הלו (השוטרת)
ואני חושב לעצמי למה השוטר לא נושם בין הלו להלו?
אבא
למה השוטר לא מנסה להקשיב למה שמתרחש בעבר השני של הקו?? / למה היא לא נותנת לי להקשיב לכתבה?
אבא
למה הם לא מקשיבים להם???
אבאאאאא, ואצלי הסבלנות מתפוגגת..
חושב למה הם לא סותמים ומקשיבים לקו?! זה כבר לא היה עוזר, אבל לפחות המרצחים כבר היו במעצר..
אבאאאא!
אני עוזב את הכל כבר בלי סבלנות לקריאות החוזרות, מתכנן שטיפה… אופס
גם אני לא הקשבתי עכשיו! כמו המוקד… וההקשר נוחת ומנחית כמו פטיש 5 ק"ג
-כן נסיכה שלי, אני מצטער שלא הקשבתי לך מה רצית?
אבא..
כן?
אני אוהבת אותך!
גם אני אוהב אותך מאוד!
הקשבה זה עניין כל כך פשוט, וכל כך חשוב…
מוקדש לזכר הנרצחים, יהי זכרם ברוך