ארכיון חודשי: אוקטובר 2014

הסופר של סקינר

רגיל
הסופר של סקינר

אם תשאל את "רבי גוגל" מיהו סקינר תמצא הרבה מידע על פסיכולוג מהגישה ההתנהגותית (האבא שלה למעשה), הרקע לעבודתו, מחקריו הבולטים, מושגים בולטים שפיתח והם תקפים ובשימוש עד היום, תקבלו מכשיר שנקרא תיבת סקינר ושמות של ספרים שהוא מוזכר ומצוטט בהם, ומי שיעמיק בקישורים ואף ייוועץ ברבי גוגל המומחה (הסקולר) יגלה שהמושגים והתאוריה יכולים לשמש אותו בדברים הקטנים של ההורות והחיים בכלל. אני לא הולך לספר לכם הכל, אני גם לא פסיכולוג – יש לי בסך הכל תואר ראשון במדעי ההתנהגות – אבל אני כן לשתף אותכם בתובנות מאוחרות מידע שנקלט או בשפה פשוטה יותר, אסימון שנפל לי, לגבי מה שסקינר אומר…

המשך הרשומה

החוזה

רגיל
החוזה

קצת סטטיסטיקה:

1. 97% מהגברים היהודים ילידי הארץ נימולים.
2. בישראל נערכות כ-40,000 בריתות בשנה לתינוקות יהודים, ועוד קרוב ל-2,000 בריתות לבוגרים, כולל מתגיירים.
3. המילה נפוצה גם בעולם הלא יהודי, למשל בארה"ב נימולים כל שנה בממוצע 60.5% מן התינוקות הזכרים הנולדים בבתי החולים.
4. מרבית המילות בארץ נערכות בשיטה המסורתית.
5. לגבי תינוקות שהגיעו לחדר מיון בעקבות סיבוכים במילה: 1/50  המילה בוצעה ע"י מוהל לעומת 1/200 המילה בוצעה ע"י רופא.
ועוד קצת סטטיסטיקה טיפה אחרת:
א. אברהם אבינו היה היהודי הראשון שנימול, הוא עשה את זה בעקבות חוזה עם אלוהים, שהוא בן 99 ולעצמו!
ב. הסיפור שקצת פחות ידוע על יציאת מצרים הוא שבכניסה לא"י, אחרי נדודים של 40 שנה, נימולים כל העם, קטנים כגדולים.
ג. סיפור שצריך לחפור יותר עמוק הוא, תושבי שכם כולם מלים את עצמם כדי להצטרף למשפחה של יעקב לאחר אונס שבוצע בבת של יעקב, מעיין סולחה… אממה, שמעון ולוי האחים ניצלו את העובדה שתושבי שכם כואבים מהמילה, טבחו בהם והחזירו את האחות הביתה.
ד. האבא של התינוק הוא זה שאמור למול אותו, אם הוא לא יכול הוא ממנה שליח.

אז איפה אני בסטטיסטיקות: אני נימול ומלתי (לא אני פיזית) את בני בגיל 8 ימים, שנינו בשיטה המסורתית. הורי לא הזדקקו למיון ואני אחד מ49 תינוקות שנימולו בהצלחה ע"י מוהל שאינו רופא. לא הגענו למיון בעקבות המילה של יהונתן אבל אנחנו כן נופלים לקטגוריה של סיבוך כלשהו, כך שיהונתן הוא לא התינוק ה50 אבל הוא כן בין מספר תינוקות לא ידוע שהמילה לא בוצעה בהצלחה..
המשך הרשומה

עניין של שם

רגיל
עניין של שם

שיחת מ'נשמע עוררה אצלי זיכרון של תהליכי בחירת השם שעברנו כבר פעמים, פעם לבת ובפעם השנייה לבן..
אומרים ששם זה דבר חשוב, גם הלא מאמינים מייחסים איזשהו קשר בין שם למידת השתלבות או הצלחה או ההופכי שלהם. והורים מתחבטים ביחד או לבד מה השם המוצלח עבור הגוזל שלהם, יש כאלה שיודעים ויש שרוצים להכיר קודם, יש שמתייעצים ברב או בודקים בקבלה, מחשבים ערכים מספריים או מסתכלים על מולד הירח אל מול השמש ומנח גלקסיית אלפא-סנטורי, חלק יודעים איזה שם זה לא יהיה בגלל איזה טראומת עבר, שמועה או קונוטציה רעה שמתחברת לשם. חלק רוצים שם מיוחד או עם משמעות וחלק רוצים שם רגיל (עם משמעות). חלק מתווכחים, כולם מתפשרים
ובסוף גם כולם אוהבים את השם שהם בוחרים..

המשך הרשומה

מקור השניצל

רגיל
מקור השניצל

גילוי נאות, אני חובב בשר והמשפחה שלי גודלת עם בשר בתפריט.
אנחנו כמשפחה גם חובבי בע"ח אמנם לא מגדלים שום חיה (כי אשתי לא מרשה), אבל אני מאמין שיגיע שלב בחיים שבעל חיים יכנס אלינו הביתה.

למה אני מציין את שני הדברים הנ"ל?
הסיבה היא שהיום הולך ומתקרב, היום שבו עלמה תחבר אחד לאחד ויצא לה שתרנגולת = עוף = שניצל או שמקור הקציצות הוא בזו שעושה מווו…
היא כבר זרקה לי מזמן שהדגים שאוכלים והדגים שבים זה לא אותו דבר, אבל זה היה ממש מזמן והיא לא המשיכה לדבר על זה אז אני פשוט הנחתי לזה ונשמתי לרווחה.
נשמתי לרווחה מכמה סיבות הראשונה היא הסלקטיביות באוכל אצלה, המגוון שלה מצומצם והיא מסרבת לטעום כל דבר שלא עובר את מסנני הראייה והריח, שניהם תלויים אחד בשני, כלומר זה יכול להריח נפלא אבל אם הצבע לא לטעמה היא לא תטעם. תריח כן, תחמיא כן, אפילו תציין שכשהיא תגדל היא תטעם ותאהב את זה אבל לטעום… לא!
או לחלופין, אפשר להסוות מאכלים ולהכין אותם לפי הצבע והצורה המתאימים אבל אם הריח שונה..אני אקבל ממנה את אותן אמירות! אולי פחות המחמאות אבל השורה התחתונה זהה…
קיים אצל עלמה פילטר נוסף למזונות והוא המרקם. למשל, היא אוהבת שוקולד ואוהבת פיסטוקים אבל שוקולד עם פיסטוקים… לא!

הסיבה השנייה שבגללה נשמתי לרווחה היא הדעתנות/עקשנות של הנסיכה/נוגשת-עבדים שלי. אני אדגים בסיפור קצרצר: עלמה שותה שני דברים, מים ושוקו, אנחנו כהורים 'חוטאים' מדי פעם בשתייה של מים-שחורים-קופצים, לפני כמה חודשים היא למדה שזה לא בריא, דיברנו על זה וחיזקתי את המסקנה שלה ומאז.. היא עוקבת ודואגת שלא אשתה את זה יותר! כל ארוחה שיש את זה על השולחן היא מזכירה לי לשתות משהו אחר ואם נתפסתי שותה אז היא תעורר אצלי את המצפון ותגרום לי להגיד לה שזה רק מדי פעם וזאת הפעם האחרונה…
לאור הסיפור אני חושב שהעניין ברור, על השתייה אין לי שום בעיה לוותר… בשר, לעומת זאת, אני דווקא אוהב ולא ממש בא לי ייסורי מצפון על הסטייק שלי (זה יותר טעים עם צ'ימיצ'ורי).

אני יודע שהיום הזה מתקרב, אני מכיר אותה ורואה את תהליכי החשיבה שלה.. אז אני מתכונן, בעיקר כדי לתת לה תשובות מספקות על מנת שלא ליצור אצלה התבצרות בעמדה, כי אני יודע ששם זה יהיה מורכב יותר. אני יודע כבר עכשיו שמזונות אחרים שעשירים בחלבונים היא לא אוהבת, ואני מכיר את הקושי הגדול שבלקיחת תרופות או ויטמינים במקרה הזה, ולכן אני מעדיף שהשיחה איתה בנושא מקור השניצל תוביל לאותו סטטוס קוו שבו יש בשר בתפריט של כולם.
איך לעשות את זה, זו כבר שאלה אחרת…

כאמור, אני אוהב בשר ולא צריך צידוקים מיוחדים אבל אם כן לרדת קצת יותר לעומק אכילת מזונות מן החי, אז אני חושב שבתהליך ההיסטורי של האנושות זה דבר שהוביל להתפתחות והתקדמות. צייד, בישול, שימור,ביות, הנגשה של מזון וכו' אלו תהליכים ששחררו את הבן אדם (רוב העולם) מדאגות הארוחה הבאה ופינו אותו ליצירה ומחשבה על הרבה דברים נפלאים יותר ופחות שהם הייחוד האנושי. אם נרד מהענן ברמת הטיעונים ונקצר, אז כמובן שחשוב להיות מידתי ולא להגזים בצריכה ולכן אנחנו לא דוחפים בשר כל יום. חשוב שלבעלי החיים שמספקים לנו את בשרם יהיו תנאים נאותים וראויים, לא כדי להשקיט מצפון אלה כי ככה ראוי וגם כי ככה יותר טעים, ולכן אני משתדל לרכוש עופות חופש או אורגני (גם בשר) הבעיה כאן היא העלות אבל אני מאמין שאם נשתפר בתחום היכולות אז נרכוש יותר מוצרים כאלה.

אפשר להבין את הבאלגן? יש הרבה מידע וחבל דק להלך עליו… אז מה אגיד לה?
אני חושב שאני אגיד לה שיש חיות שאנחנו אוכלים, כמו שיש חיות שאוכלות חיות אחרות ומשם לענות בצורה אמיתית ולא מתחמקת על כל מה שתשאל, אולי נלמד על פירמידת המזון תוך כדי… ובמידה וכל הלמידה תוביל להחלטה שלה שהיא לא רוצה, אסביר ונלמד על כל החלופות והמחירים שהיא צריכה לעמוד בהם כדי לעמוד בהחלטה (תחליפים, תוספים), אני אתמוך ואלמד בישול צמחוני או טבעוני בשבילה אם היא תירצה ותעמוד בתנאי סף של שמירה על הבריאות שלה.. אני יאהב תמיד ויתמוך גם אם לא תאכל בשר…
רק שלא תיכנס לי לצלחת…