קניות או לא להיות

בעולם שלי יש שני סוגים עיקריים של קניות, אחד אני אוהב והשני ממש לא!
הסוג האהוב זה קניות של מוצרי מזון, אוהב להסתובב בסופר בין המדפים ולקבל השראה.. סיבוב בסופר יכול לקחת לי זמן ואני בקלות יכול להיסחף על מוצרים אקזוטיים שונים ומשונים. להבדיל מקניות של מזון, קניות של כל השאר אני לא סובל, אני לא אוהב לקנות בגדים או נעליים, מוצרים כבדים יותר לבית זה גם לא תענוג גדול..
אני לא נוטה לבזבז על מותגים ושטויות, ויש לי שליטה בדחף של קניות, אבל כשאני מחליט לקנות משהו אז בדרך כלל אני לא מתחקר חלופות או חוסך בעלויות. למשל, רציתי לקנות אפקט מסויים לגיטרה החשמלית ויצאתי מהחנות עם שלושה (לחוויית הטווח המלא)

אשתי לעומתי, אוהבת קניות ודווקא מהסוג השני. גם בסופר מארקט היא מוצאת את המדפים והאזורים שבהם אין מוצרי מזון ואם היא הולכת לבד לסופר אז יש סיכוי שיהיה חסר חלב אבל יהיה עוד שמפו-מרכך, גופייה ונעלי בית לחורף… היא אוהבת קניות וקניות נותנות לה מרץ, אם במצב רגיל היא תשקול לקחת רכב כדי ללכת למכולת (נגיד 400 מטר בלחץ), שים אותה בקניון או מקום חנויות והיא תלך קילומטרים, אני טוען שאם שביל חוצה ישראל היה מרוצף בחנויות לכל אורכו, היא הייתה עושה אותו בלי שום בעיה, היא לא תוביל את הכוח כי בכל זאת צריך להיכנס לכל חנות.

אשתי, כמוני, מחושבת בדרך כלל והדחפים שלה לקנייה הם במסגרת סיילים, מבצעים והזדמנויות ש(כנראה) אסור לפספס.. כך שאם הדחף משתחרר הוא בדרך כלל לא עולה יותר מדי, לבדו… לפעמים יוצא שכמה הזדמנויות קורצות בו זמנית… ואז יש לנו בבית מאגרים מסוגים שונים, כמו בגדים לחורף/קיץ/מעבר הבא או שמיכות, דבר חיובי בסך הכל.
הדחף שלה שמתבטא בלמצוא מציאות, סוחף אותה לפעמים למסע ארוך, ארוך מדי של בדיקות והשוואות ומחשבה שנייה ושלישית.. ושביעית, כך שלמשל רכישת מוצצים אומר שהיא מכירה את המכירים בחנויות המקומיות, פוקחת עין על עלוני מבצע וקופונים, משוטטת באין ספור אתרים מחו"ל ומעמיסה מוצרים לסל רק כדי למצוא אתר אחר, משתלם יותר וחוזר חלילה. היא ממירה שערי מטבע ביעילות מדהימה ומתייעצת עם קבוצת פייסבוק ייעודית לקניות (אולי אפילו שתיים), דוחה את ההחלטה שוב ושוב כדי למצוא את העסקה הכדאית והמשתלמת ביותר (או שהילד ייגמל ממוצצים, מה שיבוא קודם..)

11/11 כמשל

מי שלא מכיר את התאריך שיצא החוצה מיד!
מי שכן מוזמן לספר לי בתגובות כמה כסף הוא "חסך"…

היום הזה מבטא את הבדלי הגישות, אשתי לפני היום הזה – התכוננה, בדקה, מלאה את הסל, הכינה התראות ואפילו ביקשה ממני, נכה קניות, לשבת ולהסתכל אם יש איזה מבצע טוב. לי בזמן הזה היו דברים אחרים לעשות..
ביום הזה אשתי המשיכה לבדוק ולרענן את הסל, הוסיפה פריטים משתלמים והורידה פריטים משתלמים פחות, התייעצה בקבוצות.. אני בזמן הזה, היו לי דברים אחרים לעשות, אבל גם אני מצאתי חצי שעה לחפש תרופה למכה (תחפושות לפורים במחירים משתלמים), ובצורה אופיינית לי גם רכשתי שתי תחפושות נסיכה לעלמה, חיפשתי גם ליהונתן אבל אז נזכרתי בזברה (החנות, ומעיין אשתי מבינה, זה מספיק) והפסקתי.
כאשר אשתי חזרה מהעבודה היא ביקשה כמה דקות לבדוק באינטרנט כי היא לא הצליחה לקנות כלום… עכשיו, אני לא אשמיץ ואגיד שהיא נעלמה ברשת, כי היא לא. אבל בוא נגיד שזה היה "קצת" יותר מכמה דקות.. בסוף היום, ב-21:30 בערך, היא עוד שאלה אותי על פריטים כאלה ואחרים, אם כדאי לקנות. אני חושב שהיא קנתה כמה דברים בסוף, לא ממש זוכר, אני רק זוכר את עצמי צועק/מעודד (בלחישה יחסית, הילדים ישנים): "נו תקני כבר ובואי למיטה" או משהו בסגנון.

למחרת, היא שואלת אותי אם אני בטוח שהזמנתי את התחפושות, אני עונה שבטוח ולא שואל אותה לגבי ההזמנות שלה…
למחרת (יומיים אחרי שהסינים עשו קופה על העולם) היא שוב שואלת לגבי התחפושות, הזמנה או מידה, אני מהנתעלם (מהנהן ומתעלם) ולא זוכר בכלל אם קנתה או לא, כדי לשאול אותה..
למחרת, אין שאלות

*כעבור שבועיים…. חוזר ממשחק של מכבי בהיכל, מוצא אותה ישנה במיטה עם הלפטופ עליה ודפים רשומים מפוזרים סביבה על המיטה… מציץ במסך…
WTF is Black Friday???

כסף מסובב ת'עולם..

סמאש בזול

החלטנו, בהברקה של רגע, לחגוג ליהונתן יום הולדת שנה בסשן צילומי סמאש-דה-קייק בסך הכל רעיון מגניב ומזכרת לעתיד. סחבק נשלח לתור במרחבי האינטרנט למחירים עבור כזאת מזכרת, וחזר חמוש בתובנות ש… אולי… עדיף לנסות לבד, התובנות אושרו בהנהלה וירדה הנחייה לפרק את הסיטואציה המבוקשת לגורמים ולבחון כיצד ניתן להוזיל עלויות ולהלן התוצאות:

אפשרי בהחלט לעשות את כל הסימפוזיון, לבד ובמחירים שווים לכל נפש!
כל מה שצריך זה: כישרון אפייה מינימלי, יכולת צילום סבירה (אבל עדיף יותר מסביר*), אינסטיקטים של חתול (מקבלים את זה עם ההורות לבנדיט) ויכולת נפשית לקבל ולהכיל בלאגן בכמויות לא מבוטלות!!

(לא) סיפור ילדים!

"מי לא מכיר את אופיר?
אופיר אוהב לנגן ולשיר
וביום קיץ חם
אוהב גם תירס חם"

אני בטוח שגם לקוראי נטולי הילדים, הפזמון שחוזר בסיפור הזה מצלצל נעים ומוכר, ואילו אלה בעלי הילדים אולי גם יוכלו לצטט עוד כמה שורות מהספר בלי מאמץ, אין ספק שמבחינתי מדובר בקלסיקת ילדות, אבל כמו כל דבר בחיים, גם לטוב יש מחיר!

אז זה למדתי בזמן שהעברתי את הקלסיקות האלו הלאה לעלמה… זה עניין אותה כתינוקת שלא יודעת לדבר, גם כשלמדה לדבר וחזרה על הפזמון הידוע "בים בם בם, תירס חם..". רק בגיל מאוחר יותר כשהתחילה לשלוט בשפה, קיבלתי את הפאנצ' או את החשבון אם תרצו, כשהגוזלית שלפה לעברי ביטוי מהספר – "חצוף". כמו בספר בדיוק, גם השימוש שלה בביטוי היה מוטעה, והיא שלפה אותו כדי להביע את האכזבה שלה מכך שדברים לא התנהלו על פי התסריט הרצוי מבחינתה. אגב, שוב, זה בדיוק כמו בספר- הילד מנגן ושר לעצמו, כולם שומעים הזמנה, עוקבים אחריו ובסוף הוא החצוף!

רק חיבוק

מכירים את זה שהגוזל או גוזלית זוחלים אליכם, מטפסים לעמידה וממשיכים לעלות, בצורה מתודית עם הרגליים באוויר, ככל שאתם מרימים אותם, ואז הם שמים עליכם את הראש ועוטפים בידיהם הקטנות את הכתפיים שלכם… הם נשארים ככה כמה שניות או יותר, אבל זה תמיד בדיוק מה שהם צריכים ובדיוק פחות ממה שאתם רוצים..

אבא כאן

מכירים את זה שהיה לכם יום ממש מחורבן, האוטו לא הניע, איחרתם לגן של הילדים, הייתה תנועה מטורפת בדרך לעבודה וכמובן שאיחרתם, בעבודה הכל הלך הפוך ולחוץ, לא הספקת לאכול צהרים וגם לאסוף את הילדים לא נראה ריאלי אולי תצליח לצאת קצת לפני שהם אמורים לישון ואז התנועה בדרך חזרה.. אתה נכנס בדלת טעון באנרגיה שלילי או מרוקן מחיובית ואז מגיע אליך זוג ידיים שעוטפות אותך ברוך ולאט לאט אתה מרגיש איך המתח מתפרק, האנרגיה השלילית נעלמת או מקבלת פרופורציות מגמדות.. מכירים את זה?

ילד עני ילד מותר

גילוי נאות – אני כבר רואה את קו העוני, אומנם מלמעלה אבל אני לא צריך משקפת כדי לראות אותו.
למעשה לפי החישובים שנהוגים בישראל, במידה ונחליט להביא ילד נוסף לעולם למרות שאין לנו הכנסה מצד שלי (בחיפושים…) אז הילד הבא יהיה ילד עני, או יותר מדוייק הילד הבא יחצה אותנו את הקו לכיוון השלילי שלו.

כשעלתה בפרלמנט האבות השאלה האם אנשים עניים צריכים להביא ילדים או עוד ילדים, האינסטינקט הראשוני שלי היה לענות כמובן שלא. להורים צריכה להיות האחריות לבחון את מצבם ויכולתם להביא ילד לעולם ולספק את כל צרכיו, להביא ילד ללא כל התחשבות זה בעצם להביא ילד למצב של חוסר ולהתמודדויות שילד פשוט לא אמור להתמודד איתם. התשובה באה למרות הידיעה על מצבי האישי/משפחתי, אבל אז התחלתי להתעמק ולחשוב על מרכיבי השאלה.. בתוך המדינה המורכבת שלנו…

שיחה ברומו של שוקו

English ver. at the buttom

1. אני אוהב לדבר עם עלמה.

2. עלמה אוהבת לדבר.

על פניו, השילוב של שתי הקביעות הנ"ל מובילים לערב רב של שיחות ארוכות ופוריות. במציאות זה לא ממש ככה והסיבה העיקרית לכך היא החשק.. שלה, אם היא לא במצב אז לא יעזור כלום, יש לה יכולת ורבלית של אישה אבל יכולת סינון והתעלמות שלא מביישת אף גבר!
אבל אם נתעלם מהתכונה הסטראוטיפית הזו, בזמן שיחה, יש לה אוצר מילים רחב, חוש הומור והיא מצחיקה, דמיון פורה ורעיונות לרוב, כישורים תאטרליים להגשה והכל ארוז בתוך מטר וקצת של אנרגיה חייכנית, עם גומות חן ותלתלים בצבע שטני… אתם מדמיינים שיחה כזו? רואים את זה?

איך אפשר שלא לאהוב??

אמא של שבת

נתחיל בסיטואציה – אתה אבא לגבר בן 3, אתם משתוללים יחד, אתה משחק איתו כדורגל, הוא אפילו צופה איתך במשחקים ומזדהה אוטומטית (כי זה מה שילדים עושים – לא בגלל שהקבוצה שלך משו..), יום אחד אתה בא לאסוף אותו מהגן והגננת משתפת אותך שהגבר שלך מבקש להיות אמא של שבת ושהיום הם התחפשו בגן והילד התעקש רק על תחפושת של נסיכה עם שמלה מפוארת וכובע רחב שוליים… תוך כדי שהיא מחפשת בטלפון את התמונות להראות לך, אתה נזכר שלפני חודשיים ביקרתם אצל חברים והבן שלך נדבק לעגלה הוורודה של הבת של החבר.

מה אותו אבא יעשה??

עוד אחת מאזנת – את אמא לילדה מקסימה ונסיכה בת 5, אומרים שהיא ממש שיכפול שלך, את מחבקת, מלטפת ומנשקת, קונה שמלות, סרטים לשיער, נעלי בובה, מגף וסנדל אופנה.. אבל היא לא ממש מוכנה לשתף איתך פעולה, בהלבשה או בתסרוקות, נעליים זה סיוט ועל עגילים אין בכלל מה לדבר, הגננת אומרת לך כל הזמן שהיא כל הזמן משחקת עם הבנים, יש לה שפשופים על ברך או שתיים באופן די קבוע, היא מעדיפה מכוניות על בובות ועכשיו היא אומרת לך שהיא לא רוצה יותר חוג ריקוד מודרני היא מעדיפה חוג כדורגל, תוך כדי שאת מעכלת את הבשורה, את משחזרת ומבינה שהשיר הזה שהיא מזמזמת כל הזמן, זה ההמנון של ליגת האלופות.

מה אותה אמא תעשה??