
"מי לא מכיר את אופיר?
אופיר אוהב לנגן ולשיר
וביום קיץ חם
אוהב גם תירס חם"
אני בטוח שגם לקוראי נטולי הילדים, הפזמון שחוזר בסיפור הזה מצלצל נעים ומוכר, ואילו אלה בעלי הילדים אולי גם יוכלו לצטט עוד כמה שורות מהספר בלי מאמץ, אין ספק שמבחינתי מדובר בקלסיקת ילדות, אבל כמו כל דבר בחיים, גם לטוב יש מחיר!
אז זה למדתי בזמן שהעברתי את הקלסיקות האלו הלאה לעלמה… זה עניין אותה כתינוקת שלא יודעת לדבר, גם כשלמדה לדבר וחזרה על הפזמון הידוע "בים בם בם, תירס חם..". רק בגיל מאוחר יותר כשהתחילה לשלוט בשפה, קיבלתי את הפאנצ' או את החשבון אם תרצו, כשהגוזלית שלפה לעברי ביטוי מהספר – "חצוף". כמו בספר בדיוק, גם השימוש שלה בביטוי היה מוטעה, והיא שלפה אותו כדי להביע את האכזבה שלה מכך שדברים לא התנהלו על פי התסריט הרצוי מבחינתה. אגב, שוב, זה בדיוק כמו בספר- הילד מנגן ושר לעצמו, כולם שומעים הזמנה, עוקבים אחריו ובסוף הוא החצוף!
אבל לא באופיר עסקינן אם כי במחירים, אני מניח שכולם שמעו על סופרת הילדים הדגולה דבורה עומר, כתבה המון ספרי ילדים שרבים מהם נחשבים לקלסיקות, ספרים כמו "הנשיקה שהלכה לאיבוד", "הספר הגדול של דבורה עומר", "ככה זה כן תשובה" ועוד רבים וטובים.
מתוך רצון לחשוף את ילדי (אז זו הייתה רק עלמה) לעולם הספרים, רכשתי כמה (וכמה) ספרים ובתוכם גם כמה של דבורה עומר ואחד שלה בשם "מגדל של קוביות בניתי".
את הספר הזה לא יצא לי להקריא לעלמה הרבה פעמים ואם לדייק אז בדיוק פעם אחת, היא הייתה בשלב של קצת מעבר לסיפורים הקצרים והאמת שבקריאה המקדימה שלי, די שמחתי שאת הספר הזה אני לא אקריא.
בהקדמה לספר יש הוראות שנכתבו להורים על מנת להפיק את המקסימום מחוויית הקריאה בספר, ההוראות מכוונות לאמא אבל עם השורה המתחייבת שהן פונות גם לקהל מקריאי הסיפורים הגברי וזה בסדר מבחינתי, אבל שם נגמר הסדר..
הספר מיועד לגיל הרך, הגיל שבו לומדים את השמות של הדברים בעולם ומתחילים להבנות מושג על מערכת היחסים בין כל הדברים האלה. ושם המחיר שלי כמקריא שהוא אבא, הוא שאני פשוט כמעט ולא שם!
כל הפעולות הקשורות לגידול הילדים או לבית נעשות ע"י האמא והאבא מופיע בעיקר באופן סביל, למעשה האבא אקטיבי בספר בשני סיפורים בלבד, הסיפור "ה-נה" מסתיים באבא שמגיע מהעבודה "וה-נה סוף סוף אבא בא!", ובסיפור השני שקוראים לו "אבא אבא אל תשכח", האבא לוקח מפתחות, תיק ויוצא לעבודה בעוד הילד מבקש ממנו שלא ישכח להביא לו מתנות והפאנצ' הוא שהילד מבקש שאבא לא ישכח להביא לו את… אבא!
האמא מכבסת, תולה, מנשקת, מחבקת, דואגת, מסיעה, משחקת, מאכילה, מלמדת, מרגיעה… והאבא.. הוא הולך וחוזר מהעבודה. אם תתעקשו אז יש לו גם שעון, אוהבים אותו והוא נוהג יותר טוב מהאמא (ונשבע שזה הפאנצ' של אחד הסיפורים), סה"כ החיים של האבא בספר הזה רגועים, חוץ מהעבודה.
אתם יכולים להגיד שאני קטנוני, הילדה לא יודעת לקרוא אז תשנה את המילים.. אז בכיף, הייתי עושה רק שהאיורים תומכים ואף משלימים את המסר במקום שהמילים אוניברסליות מדי. לא רק שהיצוג של האמא עדיף על האבא מבחינת כמות, אלא גם שהם מציירים בדיוק את יחסי הכוחות המסורתיים, אבא חליפה עניבה ותיק מתוקתק והאמא בשמלה עם סינר או עם סל של קניות. המסר מחודד היטב באיור לסיפור "יעל ומיכאל עוזרים לאמא", כמובן שהם עוזרים לה לנקות, הילדה שמחה מחזיקה מטאטא בציור אחד ושמחה מקרצפת את הרצפה בשני, ואילו הילד מחזיק מטאטא בפרצוף זועף..
מה אנחנו מעבירים הלאה?
במסווה של סיפורי ילדות אנחנו מעבירים מסרים שאולי התאימו למאה הקודמת שלפיהם לכל ג'נדר יש את התחום שלו ובו הוא אמור למצוא את אושרו. מיותר לציין שבעיניי זה לא מסרים שמתאימים להיום וכמובן שאלו לא מסרים שעוברים אצלנו בתא המשפחתי אז במקום להחרים אני משנה ומוסיף, אני מסביר ומתווך על פי רמת ההבנה והשאלות אבל הכי חשוב אני מדגים, התנהגות, בחיים האמיתיים!
זה אומר שאבא לוקח ומחזיר מהגנים, מכבס, תולה, מקפל, אופה, מבשל ושוטף כלים, ריצפה וילדים. זה אומר שלאמא יש עבודה ולפעמים היא צריכה להתעסק בזה גם בבית, יש לה את היכולת ל"סילוק" ג'וקים ולהוריד את האשפה, היא בהחלט יכולה לתלות תמונה ולהיות סמכותית בדיוק כמו אבא ועוד סטריאוטיפים שאנחנו שוברים אצלנו במשפחה…
ממש שותפות או חלוקת-עבודה-שלא-לפי-ג'נדר..
רק למוסך אמא עוד לא יודעת ללכת אבל זה ממש לא סיפור ילדים!