חשבון בבקשה!

רגיל
חשבון בבקשה!

בחירות
מה?!
שוב???

נכון, היו בחירות ממש לא מזמן אבל זה לא ממש משנה לאוחזים בהגה, הם רצו ואנחנו קיבלנו

קיבלנו את הזכות ללכת לקלפי ולשלשל שם, את הבחירה שלנו וכדי שנוכל לעשות את זה, המפלגות דואגות לעדכן אותנו, הבוחרים, במחשבות שלהם לגבי ניהול תקין ונכון של המדינה (או איך האחרים לא עושים/יעשו את זה כמו שצריך).

דממה דקה
להגיד מחשבות על קמפיין פוליטי זה קצת נאיבי, באותה מידה יכולתי לקרוא לדאעש ארגון חברתי, לטעון לתקשורת מאוזנת או להגיד שאין אנטישמיות, לא הייתה מעולם הסללה ושחדי קרן קיימים ואפילו יש לי אחד בחצר הבית שאני ואשתי הצלחנו לרכוש….

אבל אני (שוב) מנסה לשים את הציניות בצד ולהקשיב אם יש מהות ומהי. מנסה, אבל המהות חומקת ממני, היא בעיקר פרסונלית ו/או שטחית, כזו שמייצרת הרבה רעש ומהומה רבה על מאומה.
הפחדות, הכפשות, ספינים, ססמאות ריקות, הבטחות ללא כיסוי, בכל הערוצים ומכל הכיוונים, שוב ספינים והתעסקות בתפל, כולם יתנו לך הכל עד היום שבו תשלשל…
ביום שאחרי, האבק ישקע, עובדים בשכר מינימום ינקו את הססמאות מהרחובות ודילים יתחילו להיחשף והרפש שוב יצוף, יגלוש (הוא נעלם מתישהו בכלל??) ויכסה את החיים שלנו בחשבונות של הבחירות ושל הדילים שיבואו אחריהם ובכתבות עיתונים על שחיתות/רדיפה פוליטית…


שולחן או על הבר?

אם אני צריך להתבונן ולאפיין את עצמי לצד פוליטי, אז אני מתקשה לתת לעצמי תווית מפלגתית ברורה שאני מרגיש בנוח להזדהות איתה ואני אסביר ואפשט עד כמה שאפשר.
אני מאמין שהמוקד הלאומי צריך להיות פנימי מתוך הנחה ואמונה פנימית שיהיה קל יותר להגיע להבנות חיצוניות מתוך חוזקה וחוסן לאומי, בדגש על הפן החברתי-כלכלי ולא ביטחוני. הדגש יהיה בחינוך, ברווחה ובבריאות מבחינתי על חשבון העיסוק בבטחון ו/או בשלום, קודם צימצום פערים כדי שאנחנו כחברה נתחזק ונוכל להבין את מקומנו בעולם.
היחס שלי כלפי 'שלום' הוא חיובי, אני רוצה שנחייה בשלום עם שכנינו ובראש שלי ירושלים יכולה להיות משהו הרבה יותר גדול מעיר בירה מחולקת לשתי מדינות, אבל יש סייג והוא קיום של רצון זהה בצד השני. לכן היחס שלי כלפי מה שמכונה תהליך השלום הוא אמביוולנטי, אני יודע ששלום עושים עם אוייבים אבל אי אפשר לטמון את הראש בחול לגבי כוונותיו האמיתיות של הפרטנר בהסתכלות על פרמטר אחד ויחיד, היחיד שמשמעותי והוא החינוך (ולו הרישמי) של הדור הבא.

לאן הולכים מפה

לאן הולכים מפה

מבחינת היחס לדת אני מאמין שהפרדת הדת מהמדינה תועיל מאוד לשני הצדדים עם זאת, אנחנו לא דמוקרטיה רגילה והמנדט של אלו המכונים בעולם יהודים על המדינה המכונה בעולם ישראל, חייב להשמר ולהשאר תחת חוק יסוד.
נקודה שמפריעה לי ברוב האנשים המצויים על קצוות הרצף דתי-חילוני, ביחס לדת היא סוג של התעלמות ואני אסביר… האדם הלא מאמין שולל גם את הפן ההיסטורי של התנך, הוא לרוב יקבל שגרמניה הייתה פעם שבטים ברבריים פגאנים ולא יכיר ביציאת מצרים או בחורבן של המקדשים והגרושים שבאו בעקבותיהם למרות הממצאים התקפים. האדם הדתי לעומתו לא יכיר בהיסטוריה החדשה יותר כחלק מהנרטיב שלו, הוא יפריד בין הציונות לדת ובין הלאום והמדינה למערכת האמונות שלו, או לפחות לרשימת הדברים שצריך לתרום להם. כמובן שאני מתייחס לקיצוניים שעל הסקלה אבל גם בסביבה שלי התמונה המנטלית היא של הפרדה בין ההיסטוריה הדתית שמסופרת בתנ"ך ומגובה במחקר לבין הנרטיב הלאומי של עלייה, מלחמות, ציונות, שואה וכו… לאו דווקא בסדר הזה, וזה מבחינתי עיוות שמקצר את השורשים שלנו כעם.
אפשר להמשיך ולפרט אבל אני חושב שאם צריך להבחין אם אני על הבר או בשולחן (שמאל או ימין למי שעדיין לא הבין את האנלוגיה. לא, לא ממש משנה לי מי זה מה באנלוגיה) אז סביר להניח שתמצאו אותי בזולה שבחצר..

ולא אין ממש מפלגה שמייצגת את התפיסה שלי..

דווקא עכשיו, מה כן?
לא מאמין להם, באופן כללי ופרטני, אבר אסור לוותר על הזכות והחובה האזרחית להצביע!

הייתי רוצה ללכת אחרי מפלגה עם מצע שהחינוך הרווחה והבריאות מהווים קווי יסוד בה ולא כמס שפתיים או פלסטר על חבית נפץ חברתית. לא בא לי לפרט יותר מדי (מעציב הפער) אבל לדוגמה בחינוך מצע שיקח בחשבון תקופה שמסיום חופשת הלידה ועד כניסה לשוק העבודה ושתכלול כברירת מחדל אופציות עדכניות ומגוונות עם אפשרות למוביליות בין האופציות. סתם כדי לחדד את האחרון הכוונה היא שמסלול מקצועית לא יהיה חסם ללימודים מתקדמים. ברווחה אני ארצה לראות אופי יזמי, של מדינה שלוקחת פרויקט לקידום של אוכלוסייה מוחלשת משקיעה בו מאמץ ממוקד ומשאבים ומשאירה אחריה אוכלוסייה עם כלים ויותר חשוב מכלים, משאבים כדי לתמוך ולקיים את עצמם מחוץ לנישה הלא-אקסלוסיבית של המוחלש. לגבי בריאות תנחשו לבד את הכיוון שלי כי לחשוב על זה עושה אותי חולה.

אז אני פורט את ה"אידאות" שמציעות המפלגות השונות לצרכים הפרטיים שלי, המינימום של המינימום או צרכי הבסיס או מה שנהוג לכנות בשם יוקר המחיה. האינטרס שלי הוא להישאר עם כמה שיותר הכנסה פנויה, להיות מסוגל לפרנס לחיות בבית משלי ולהיות מסוגל לתמוך בילדי לפחות אותו הדבר כמו שהורי תומכים בי (בהורי הכוונה היא לביולוגיים ולאלו שקיבלתי בנישואים, ובי זה השלם שאני ואשתי יוצרים ביחד עם עלמה יהונתן וכל מי שיעקוב או תעקוב..).
עוד לא החלטתי סופית, אבל כאשר השיקול הזה הוא המרכזי בעיניי אני נוטה לתמוך במשה כחלון מהסיבה היחידה היא שהוא חתום על הנחה משמעותית בכיס שלי והתוכנית שהוא מציע, אם אכן יבצע אותה בכל תצורה סופית שהיא, תוביל להקלה נוספת על הכיס שלי ועל החשבון שאני, בתור אזרח, משלם!
אז שכל אחד/אחת יעשה את החשבון שלו וב-17/3 אל תשכחו לבקש, תיקון לדרוש,
חשבון בבקשה!

 

 


 

סוף דבר (למטיבי לכת)

עם מבט אמיתי לאופציה כמעט ממשית, לתוחלת כלכלית אדירה במגוון תחומים שיכולה להשפיע המון על רווחת האזרחים במדינה שלנו, והיא הלגליזציה. יום יבוא ונראה את הרווחים האדירים שתעשייה כזו יכולה לייצר בתעסוקה, בתיירות ובכסף מכל הכיוונים ואז נוכל להפנות את המשאבים הללו לדברים חשובים.. אז עלה ירוק היא לא רק אופציה סטלנית, באופן תיאורטי דווקא במצב הפוליטי של היום, מעבר של אחוז החסימה וכניסה לבית הנבחרים יכולה להיות אופציה שבה המפלגה וחבריה מהווים את לשון המאזניים בהקמת ממשלה, ואז..
אבל באופן מעשי זה מרגיש כבזבוז של קול.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s