ערימה

היא משקיפה אלי ואני אליה, בתווך אשתי.

יש בינינו רומן ארוך, אני והיא, הרבה לפני שהכרתי את אשתי-אהובתי, ידענו יחסי אהבה-שנאה, עליות ומורדות. הכרנו לראשונה רק בצבא, בטירונות והיא הייתה מפלט לוחץ מהלחץ של טירון בשריון, אי של אינטימיות בתוך המון חיילים. כך זה נמשך בפרצים אינטנסיביים של מפגשים עד שסיימתי איזה קורס בצבא ואז בחדות פתאומית זה נגמר, כשהיינו נפגשים היא הייתה עם אחרים ואותי זה בכלל לא עניין.

אחרי השחרור לא חשבתי עליה ועל התקופות האלה בכלל, עבדתי והגעתי לטיול הגדול ודווקא שם, במקום הכי לא צפוי, היא הופיעה עם אחת משתי החברות הקבועות שלה. גם אז לא חשבתי שיתחיל משהו, אבל א' החבר שטיילתי איתו לקח את החברה תחת כנפיו, כמושאומרים, ובתור חבר מה שנשאר לי זה לקחת את האחריות כלפי החברה של החברה, ההיא מהצבא, כמושאומרים. בפעם הזו האווירה השונה בתכלית כנראה עשתה את שלה והיחסים בינינו היו יחסית רגועים, זה לא שלא היו מלחמות, היו! לפעמים יצאו מתוכה דברים שהיו גדולים עלי מלהכיל, לפעמים לקחנו מרחק ידידותי אחד מהשני למפגשים עם אחרים כמו למשל שא' חזר לישראל חיינו בדירה אני, חברה שלה ועוד בחור ישראלי אז הסידור היה שאני עם החברה והבחור מטפל בה וחוזר חלילה.
ואז חזרתי לארץ ושוב נפרדו דרכינו…

אני, היא ואשתי (לעתיד)

רצה הגורל והיא נכנסה לחייה שוב, צחק הגורל כי זה היה קצת אחרי שעברנו לגור יחד אני ואשתי, אז חברה שלי. לא רק זאת, מרפי החליט להתערב והוסיף את העובדה שהיא ושתי חברותיה, מהצבא ומחו"ל, העלו את היחסים ביניהם לרמת קרבה אינטימית ועכשיו התעסקות עם אחת גררה אחריה בהכרח התעסקות גם עם שתי חברותיה.
נשמע מסובך?
אז למרבה ההפתעה או לרוע מזלי או לשמחתי הרבה, זה לא היה מסובך בכלל. אשתי קיבלה ועדיין מקבלת את היחסים האלה בהבנה, אתם יודעים מה היא אפילו מעודדת ומטפחת אותם. לא רק זה, אני בעצמי תפסתי את אשתי אהובתי מתעסקת עם אחת מהן, עם שניים ואני זוכר כמה מקרים בודדים שתפסתי אותה מתעסקת עם שלושת החברות גם יחד! אבל לרוב היא מפרגנת לי את הזמן שלי איתן בלי יותר מדי להתערב…

ואז הגיעו הילדים ולמרבה הפלא גם זה לא הפריע למערכת היחסים המורכבת להמשיך להתקיים ואני יכול להגיד שהגעתם של הילדים אף פיתחה וקידמה את הקשרים הללו לכיוונים לא צפויים.

הם נחשפו לזה מההתחלה, אני זוכר שהבכורה הייתה מסתכלת עלי ועליה באינטראקציה סוערת ואז גם עם חברה אחת נוספת לפחות, והיא ישובה בעגלה.. בגיל מאוחר יותר היא אפילו הצטרפה אלינו, אבל איתה היא רק הפריעה, עם החברות עלמה דווקא התגלתה כנחוצה ואף ככישרון.
יהונתן, בשלב של הבנה וקבלה, למרות שהוא עדיין מתעקש להיות עלי בידיים כל פעם שהוא תופס אותי מתעסק איתה או עם אחת מחברותיה…

למעשה, במחשבה לאחור, הוא רוצה על הידיים רק שאני איתה או עם חברה מספר אחת שלה, עם החברה השנייה הוא פשוט רץ אחרי
צועק 'גור!' 'גווווווררר!!!' וטורק אחרי את ארונות המטבח והמגרות,
אחרי, לפני או בזמן שאני מכניס אליהם את הכלים היבשים מהמתקן.

כן, הבנתם נכון.

תכירו אותה, ביום רזה במיוחד.

סוף דבר ועיצה

אני מודה ומתוודה, אצל אמא שלי בבית כשגדלתי, אף פעם לא נגעתי בכלים שבכיור או אפילו הכנתי לעצמי סנדוויץ שלא לדבר על יותר מזה. כן פיניתי כלים ואם מכלילים מדיח כשטיפת כלים, אז אפשר להגיד שכאשר נכנס אלינו מדיח הביתה הייתי מעורב בתהליך שטיפת הכלים. בצבא נחשפתי לשטיפת הכלים, אליה, במלוא הדרה. ושם הנחמה הייתה במפלט משגרת שריונר בטירונות ומקצועות (מכונה ענקית, סירים עוד יותר ענקיים וערמות כלים שלא נגמרות), בצמ"פ ובקורסים (אותו דבר רק יותר קטן, בלי מכונה- למעט המקום ההוא לפני מצפה רמון, ובלי שום הפוגה או מפלט מהשגרה), זה נגמר כשקיבלתי דרגות מברזל וחזר בניו זילנד ואוסטרליה, בטיול הגדול ששם החלוקה עם א' הגדול הייתה שהוא מבשל (הוא רצה וגם היה טעים) ואני בכלים, שם מצאתי את השלווה שבכלים שנשטפים ידנית.
אבל רק המגורים המשותפים עם מ' – אשתי, הביאו את המפגש ביני לבין ערימת כלים, לדרגות אחרות. היא פחות אוהבת את החלקים האלה בשגרת הבית ואני יותר, אז זה המצב…
זה לא שהיא לא עושה בכלל, או עושה פחות  טוב (לרוב יותר טוב) היא פשוט פחות עושה…
עלמה נסחפת בכלים ומפריעה לי בסדר שלי בכלים, אבל היא עוזרת לפנות ויש לה 'יד' בבצק 555*
יהונתן רוצה לראות מהזווית הכי קרובה שיש לאקשן, מהידיים של אבא, מפריע לו שהארונות פתוחים (שינוי מרענן) אבל אם מעירים לו יותר יותר משלוש פעמים, לא לסגור את הארון/מגירה על הראש/יד של אבא,הוא לוקח את זה כאישור לפתיחה של ה-כ-ל והעפה של מה-שבא-ליד למרכז המטבח.

אז העצה שלי לגבי ערימות של כלים בכיור, תמצאו לעצמכם את הכיף שבתהליך, את הסדר או בנגלות או אחרי/תו"כ בקבוק בירה טובה ו..זהו.. קחו אחריות ותעשו כלים.