ארכיון רשומות מאת: amirambenaun

אמא של שבת

רגיל
אמא של שבת

נתחיל בסיטואציה – אתה אבא לגבר בן 3, אתם משתוללים יחד, אתה משחק איתו כדורגל, הוא אפילו צופה איתך במשחקים ומזדהה אוטומטית (כי זה מה שילדים עושים – לא בגלל שהקבוצה שלך משו..), יום אחד אתה בא לאסוף אותו מהגן והגננת משתפת אותך שהגבר שלך מבקש להיות אמא של שבת ושהיום הם התחפשו בגן והילד התעקש רק על תחפושת של נסיכה עם שמלה מפוארת וכובע רחב שוליים… תוך כדי שהיא מחפשת בטלפון את התמונות להראות לך, אתה נזכר שלפני חודשיים ביקרתם אצל חברים והבן שלך נדבק לעגלה הוורודה של הבת של החבר.

מה אותו אבא יעשה??

עוד אחת מאזנת – את אמא לילדה מקסימה ונסיכה בת 5, אומרים שהיא ממש שיכפול שלך, את מחבקת, מלטפת ומנשקת, קונה שמלות, סרטים לשיער, נעלי בובה, מגף וסנדל אופנה.. אבל היא לא ממש מוכנה לשתף איתך פעולה, בהלבשה או בתסרוקות, נעליים זה סיוט ועל עגילים אין בכלל מה לדבר, הגננת אומרת לך כל הזמן שהיא כל הזמן משחקת עם הבנים, יש לה שפשופים על ברך או שתיים באופן די קבוע, היא מעדיפה מכוניות על בובות ועכשיו היא אומרת לך שהיא לא רוצה יותר חוג ריקוד מודרני היא מעדיפה חוג כדורגל, תוך כדי שאת מעכלת את הבשורה, את משחזרת ומבינה שהשיר הזה שהיא מזמזמת כל הזמן, זה ההמנון של ליגת האלופות.

מה אותה אמא תעשה??

המשך הרשומה

הסופר של סקינר

רגיל
הסופר של סקינר

אם תשאל את "רבי גוגל" מיהו סקינר תמצא הרבה מידע על פסיכולוג מהגישה ההתנהגותית (האבא שלה למעשה), הרקע לעבודתו, מחקריו הבולטים, מושגים בולטים שפיתח והם תקפים ובשימוש עד היום, תקבלו מכשיר שנקרא תיבת סקינר ושמות של ספרים שהוא מוזכר ומצוטט בהם, ומי שיעמיק בקישורים ואף ייוועץ ברבי גוגל המומחה (הסקולר) יגלה שהמושגים והתאוריה יכולים לשמש אותו בדברים הקטנים של ההורות והחיים בכלל. אני לא הולך לספר לכם הכל, אני גם לא פסיכולוג – יש לי בסך הכל תואר ראשון במדעי ההתנהגות – אבל אני כן לשתף אותכם בתובנות מאוחרות מידע שנקלט או בשפה פשוטה יותר, אסימון שנפל לי, לגבי מה שסקינר אומר…

המשך הרשומה

החוזה

רגיל
החוזה

קצת סטטיסטיקה:

1. 97% מהגברים היהודים ילידי הארץ נימולים.
2. בישראל נערכות כ-40,000 בריתות בשנה לתינוקות יהודים, ועוד קרוב ל-2,000 בריתות לבוגרים, כולל מתגיירים.
3. המילה נפוצה גם בעולם הלא יהודי, למשל בארה"ב נימולים כל שנה בממוצע 60.5% מן התינוקות הזכרים הנולדים בבתי החולים.
4. מרבית המילות בארץ נערכות בשיטה המסורתית.
5. לגבי תינוקות שהגיעו לחדר מיון בעקבות סיבוכים במילה: 1/50  המילה בוצעה ע"י מוהל לעומת 1/200 המילה בוצעה ע"י רופא.
ועוד קצת סטטיסטיקה טיפה אחרת:
א. אברהם אבינו היה היהודי הראשון שנימול, הוא עשה את זה בעקבות חוזה עם אלוהים, שהוא בן 99 ולעצמו!
ב. הסיפור שקצת פחות ידוע על יציאת מצרים הוא שבכניסה לא"י, אחרי נדודים של 40 שנה, נימולים כל העם, קטנים כגדולים.
ג. סיפור שצריך לחפור יותר עמוק הוא, תושבי שכם כולם מלים את עצמם כדי להצטרף למשפחה של יעקב לאחר אונס שבוצע בבת של יעקב, מעיין סולחה… אממה, שמעון ולוי האחים ניצלו את העובדה שתושבי שכם כואבים מהמילה, טבחו בהם והחזירו את האחות הביתה.
ד. האבא של התינוק הוא זה שאמור למול אותו, אם הוא לא יכול הוא ממנה שליח.

אז איפה אני בסטטיסטיקות: אני נימול ומלתי (לא אני פיזית) את בני בגיל 8 ימים, שנינו בשיטה המסורתית. הורי לא הזדקקו למיון ואני אחד מ49 תינוקות שנימולו בהצלחה ע"י מוהל שאינו רופא. לא הגענו למיון בעקבות המילה של יהונתן אבל אנחנו כן נופלים לקטגוריה של סיבוך כלשהו, כך שיהונתן הוא לא התינוק ה50 אבל הוא כן בין מספר תינוקות לא ידוע שהמילה לא בוצעה בהצלחה..
המשך הרשומה

עניין של שם

רגיל
עניין של שם

שיחת מ'נשמע עוררה אצלי זיכרון של תהליכי בחירת השם שעברנו כבר פעמים, פעם לבת ובפעם השנייה לבן..
אומרים ששם זה דבר חשוב, גם הלא מאמינים מייחסים איזשהו קשר בין שם למידת השתלבות או הצלחה או ההופכי שלהם. והורים מתחבטים ביחד או לבד מה השם המוצלח עבור הגוזל שלהם, יש כאלה שיודעים ויש שרוצים להכיר קודם, יש שמתייעצים ברב או בודקים בקבלה, מחשבים ערכים מספריים או מסתכלים על מולד הירח אל מול השמש ומנח גלקסיית אלפא-סנטורי, חלק יודעים איזה שם זה לא יהיה בגלל איזה טראומת עבר, שמועה או קונוטציה רעה שמתחברת לשם. חלק רוצים שם מיוחד או עם משמעות וחלק רוצים שם רגיל (עם משמעות). חלק מתווכחים, כולם מתפשרים
ובסוף גם כולם אוהבים את השם שהם בוחרים..

המשך הרשומה

מקור השניצל

רגיל
מקור השניצל

גילוי נאות, אני חובב בשר והמשפחה שלי גודלת עם בשר בתפריט.
אנחנו כמשפחה גם חובבי בע"ח אמנם לא מגדלים שום חיה (כי אשתי לא מרשה), אבל אני מאמין שיגיע שלב בחיים שבעל חיים יכנס אלינו הביתה.

למה אני מציין את שני הדברים הנ"ל?
הסיבה היא שהיום הולך ומתקרב, היום שבו עלמה תחבר אחד לאחד ויצא לה שתרנגולת = עוף = שניצל או שמקור הקציצות הוא בזו שעושה מווו…
היא כבר זרקה לי מזמן שהדגים שאוכלים והדגים שבים זה לא אותו דבר, אבל זה היה ממש מזמן והיא לא המשיכה לדבר על זה אז אני פשוט הנחתי לזה ונשמתי לרווחה.
נשמתי לרווחה מכמה סיבות הראשונה היא הסלקטיביות באוכל אצלה, המגוון שלה מצומצם והיא מסרבת לטעום כל דבר שלא עובר את מסנני הראייה והריח, שניהם תלויים אחד בשני, כלומר זה יכול להריח נפלא אבל אם הצבע לא לטעמה היא לא תטעם. תריח כן, תחמיא כן, אפילו תציין שכשהיא תגדל היא תטעם ותאהב את זה אבל לטעום… לא!
או לחלופין, אפשר להסוות מאכלים ולהכין אותם לפי הצבע והצורה המתאימים אבל אם הריח שונה..אני אקבל ממנה את אותן אמירות! אולי פחות המחמאות אבל השורה התחתונה זהה…
קיים אצל עלמה פילטר נוסף למזונות והוא המרקם. למשל, היא אוהבת שוקולד ואוהבת פיסטוקים אבל שוקולד עם פיסטוקים… לא!

הסיבה השנייה שבגללה נשמתי לרווחה היא הדעתנות/עקשנות של הנסיכה/נוגשת-עבדים שלי. אני אדגים בסיפור קצרצר: עלמה שותה שני דברים, מים ושוקו, אנחנו כהורים 'חוטאים' מדי פעם בשתייה של מים-שחורים-קופצים, לפני כמה חודשים היא למדה שזה לא בריא, דיברנו על זה וחיזקתי את המסקנה שלה ומאז.. היא עוקבת ודואגת שלא אשתה את זה יותר! כל ארוחה שיש את זה על השולחן היא מזכירה לי לשתות משהו אחר ואם נתפסתי שותה אז היא תעורר אצלי את המצפון ותגרום לי להגיד לה שזה רק מדי פעם וזאת הפעם האחרונה…
לאור הסיפור אני חושב שהעניין ברור, על השתייה אין לי שום בעיה לוותר… בשר, לעומת זאת, אני דווקא אוהב ולא ממש בא לי ייסורי מצפון על הסטייק שלי (זה יותר טעים עם צ'ימיצ'ורי).

אני יודע שהיום הזה מתקרב, אני מכיר אותה ורואה את תהליכי החשיבה שלה.. אז אני מתכונן, בעיקר כדי לתת לה תשובות מספקות על מנת שלא ליצור אצלה התבצרות בעמדה, כי אני יודע ששם זה יהיה מורכב יותר. אני יודע כבר עכשיו שמזונות אחרים שעשירים בחלבונים היא לא אוהבת, ואני מכיר את הקושי הגדול שבלקיחת תרופות או ויטמינים במקרה הזה, ולכן אני מעדיף שהשיחה איתה בנושא מקור השניצל תוביל לאותו סטטוס קוו שבו יש בשר בתפריט של כולם.
איך לעשות את זה, זו כבר שאלה אחרת…

כאמור, אני אוהב בשר ולא צריך צידוקים מיוחדים אבל אם כן לרדת קצת יותר לעומק אכילת מזונות מן החי, אז אני חושב שבתהליך ההיסטורי של האנושות זה דבר שהוביל להתפתחות והתקדמות. צייד, בישול, שימור,ביות, הנגשה של מזון וכו' אלו תהליכים ששחררו את הבן אדם (רוב העולם) מדאגות הארוחה הבאה ופינו אותו ליצירה ומחשבה על הרבה דברים נפלאים יותר ופחות שהם הייחוד האנושי. אם נרד מהענן ברמת הטיעונים ונקצר, אז כמובן שחשוב להיות מידתי ולא להגזים בצריכה ולכן אנחנו לא דוחפים בשר כל יום. חשוב שלבעלי החיים שמספקים לנו את בשרם יהיו תנאים נאותים וראויים, לא כדי להשקיט מצפון אלה כי ככה ראוי וגם כי ככה יותר טעים, ולכן אני משתדל לרכוש עופות חופש או אורגני (גם בשר) הבעיה כאן היא העלות אבל אני מאמין שאם נשתפר בתחום היכולות אז נרכוש יותר מוצרים כאלה.

אפשר להבין את הבאלגן? יש הרבה מידע וחבל דק להלך עליו… אז מה אגיד לה?
אני חושב שאני אגיד לה שיש חיות שאנחנו אוכלים, כמו שיש חיות שאוכלות חיות אחרות ומשם לענות בצורה אמיתית ולא מתחמקת על כל מה שתשאל, אולי נלמד על פירמידת המזון תוך כדי… ובמידה וכל הלמידה תוביל להחלטה שלה שהיא לא רוצה, אסביר ונלמד על כל החלופות והמחירים שהיא צריכה לעמוד בהם כדי לעמוד בהחלטה (תחליפים, תוספים), אני אתמוך ואלמד בישול צמחוני או טבעוני בשבילה אם היא תירצה ותעמוד בתנאי סף של שמירה על הבריאות שלה.. אני יאהב תמיד ויתמוך גם אם לא תאכל בשר…
רק שלא תיכנס לי לצלחת…

לא לומדים!

רגיל
לא לומדים!

סיפור מקרה:

ישבתי בבית אחרי שעות הפעילות וצפיתי בטלוויזיה בערוץ מסחרי כלשהו, לא-חשוב-שמות, 2.
וכידוע בערוצים מהסוג הזה יש מדי פעם לפעם פרסומת או שתיים, ובין הפרסומות הללו עלתה אחת, של מותג מזון לתינוקות הידוע בכינויו, תמ"ל (וכאן באמת לא חשוב שמות).
ובפרסומת הציגו (שוב) סיפור שמעביר (שוב את אותו) המסר, לפיו אבא הוא דמות משנית/שולית/לא מעורבת/מתחמקת בחיי הילדים שלו (באמת?! עוד 'פם? לא שחקתם) והתעצבנתי!

התעצבנתי, כי אני אבא מעורב, שווה בגידול הילדים ובהחלטות שקשורות עליהם, ובראש התחילו לרוץ לי מלא טיעונים על למה פרסומת כזו היא לא נכונה, לא רק עבור מאמצי האבות אלה גם עבור ובעיקר עבור מעמד האישה ושיווין זכיות ותנאים וכו וכו כו

אז ישבתי וכתבתי פוסט מנומק היטב ובו פרקתי את אשר על ליבי…
לקראת סוף הכתיבה, התחלתי לחפש קישור לצרף כדי להמחיש ולהראות למה אני מתכוון ואז לפתע תחושה קשה של דז'ה וו הכתה בי, האמת שזה לא היכה במובן הפתאומי של המילה, תיאור יותר מדיוק יהיה להגיד שזה התחיל לטפס מכיוון הרגליים לתחושת חוסר נוחות פריפריאלית ואז כאילו נפל אסימון או הוסר מסך מעל תמונה שלי כותב כבר דברים כאלה ואפילו מחפש לינק לצרף…

מיד התחלתי לפשפש בזיכרון (של המחשב כמובן) מתי ועל מה כתבתי דברים כאלה, ואבוי מצאתי שאכן הייתה חברה ותיקה שפרצה לשוק חדש, שוק הטיטולים, עם פרסומת שמעבירה בדיוק אותו מסר, בצורה מאוד מאוד דומה, למסר והצורה של הפרסומת העכשווית, רק בתסריט שונה ועבור מוצר שונה, ואני אכן כתבתי עליה!
קראתי את המילים שכתבתי אז אל מול אלו שכתבתי עכשיו…
דומה עד זהה, כלומר לא copy-paste אבל בהחלט היה אפשר לטעון לגניבה ספרותית ולדעתי אפילו לזכות במשפט, אם היה מתקיים!
ואז התעצבנתי עוד יותר ומחקתי את הטיוטה! גם מהפח!

עברו כמה שעות עד ימים בודדים ובקרב חברי הפייסבוק שלי החלה תסיסה (מוצדקת!), לא עברו שעות ובקרב קבוצה של אבות שהם חבריי בפייסבוק וחולקים את אותו רעיון של אבהות והורות שיוויונית איתי, בניואנסים כאלה ואחרים התארגנה תגובת נגד הולמת.
הרעיון להגיב נזרק לאוויר הווירטואלי, רעיונות נזרקו, קבוצות ייעודיות הוקמו ועוד רעיונות נזרקו בחלל אחר, גובש קונספט וקבוצת אמיצים יצאה לכתוב, לצלם, לערוך ולהפיק את התגובה. תהליך מדהים ומהיר של הבעת תסכול משותפת מתוך חווית אבהות חיובית דומה, אבל כל אחד באמת מהמקום שלו.
אני בזמן הזה הייתי עסוק במתן שירות מתקדם – וזה הסיפור למי שפספס – ולכן אני לא מופיע בתוצר והשתתפותי מוגבלת אבל זה לא מקטין במאום את הגאווה שלי בתוצר.
לאורך היום והלילה דובר בקבוצת המוחות האלו על פרסום פוסטים יחד עם התוצר (משם אנחנו מכירים או קוראים, ממליץ גם לכם, יש קישורים בסוף) וכשהתיישבתי לכתוב,מול מסך לבן וסמן מרצד, באמת התעצבנתי בפעם השלישית והעצבנית ביותר, למה??

התעצבנתי כי חשבתי שיכל היה להיות מאוד מגניב להראות את אז והיום, להראות את מה שכתבתי אז ביחד עם מה שכתבתי היום כדי להראות שהכל אותו דבר ויש כאלה שלא לומדים, אבל נזכרתי שמחקתי את מה שכתבתי על הפרסומת לפני כמה ימים, ולשחזר את זה עכשיו יהיה רמאות אז מעצבן-מתעצבנים-התעצבנתי!

וחשבתי לוותר אבל בסוף החלטתי לספר את הסיפור כדי כן להראות לכם את מה שכתבתי בעבר ולו רק בשביל המסר החשוב

אם לא מסר, אז כדי להציג ולתמוך בתוצר שהוא פרי של מטרה משותפת (והיא קשורה למסר, אבל זה לא עניין אותכם קודם)

והייתי רוצה לחדד נקודה קצרה שאולי לא נגעתי בה במסר הקודם (מוזמנים לקרוא בלינק) והיא קשורה לכל אלה שנושאים כאלה לא מעניינים אותם והם עובדים בשיטה מסורתית או לא אבל שהם לא מספיק מודעים והנקודה היא היחס המפלה בחוק מבחינת זכויות האבא אחרי שהוא נפרד מאמא!
לשמחתי לא מכיר על בשרי את הסיטואציה, ולא רוצה להכיר ועובד ומשתדל כל יום לעשות צעדים שמרחיקים אותי מסיטואציה של פירוק התא המשפחתי, אבל אני כן מכיר סיפורים (מזעזעים) על תלונות שווא, מעצרים, עיקולים, ניכור ועוד רעות חולות שקורות בין בני זוג שפעם אהבו והיום…
אבל הרעה החולה והסיוט הגדול הוא הקלות שבה אב מורחק מילדיו ונשללת ממנו הזכות הבסיסית לראות את ילדיו, שלא לדבר על להיות מעורב ומשפיע בהחלטות שקשורות אליהם, בתהליך גירושים פשוט בין בני זוג נורמטיביים,יותר או פחות.
אני טוען (ואמרו לפני בווריאציות שונות) שאלוקים/שטן/אמת נמצאת בפרטים הקטנים, ופרסומות מהסוג הזה הן בדיוק הפרטים הקטנים שמאפשרים עוול כזה גדול. הפרסומות, מצחיקות או מרגשות, משרתות תודעה לפיה ההבדל הביולוגי שקיים בין גברים לנשים (ותודה למי שזה לא יהיה על זה, לעניות דעתי ההטרוסקסואלית) הוא הבדל מהותי, זה אומנם נחמד ועדין בפרסומת, אבל במסר הוא מצדיק הבדלי שכר בין גברים לנשים, תומך בכל חסם ג'נדריאלי שאי פעם הומצא וכאמור מקל מאוד על מערכת מדינתית להעדיף הורה אחד על פני חלוקת אחריות שוויונית בין ההורים ושההורה המועדף יבחר כמעט תמיד, על-פי כישוריו להשתייך למין הנקבי!

אז איך אמרו פעם בשנות ה-90: "ותחשבו על זה!"

מה ברק חושב

מה יוסי חושב

מה טל חושב

מה יואב חושב

יואב (אחר) חושב

הצילו! היא חולה!

רגיל
הצילו! היא חולה!

הזמן, בין יום א' ליום ב' בערך חצות הלילה, הבית שקט.. הגברת בחדר עם הפייסבוק והילדים ישנים, לפתע קריאות אבא מפלחות את הדממה
אני מגיע לחדר במהירות, כדי למזער כל נזק שצפוי מהתרחשות של צעקה בחדר של תינוק, עלמה אומרת לי ספק מתוך שינה
שאמא צריכה לחזור עם הפרסים והיא צריכה לעבור מתחת לגשר.
לפני שאמשיך הסבר על מה שעלמה אמרה – בתוכנית הייתה אמורה להיות מסיבת יום הולדת ביום שלישי, ואמא/אשתי יצאה לקניות של השלמות למסיבה ופרסים לילדים לפני שעלמה נרדמה ובדרך לבית שלנו עוברים מתחת גשר… כך שדיבורי החלום היו בעיניי מותאמים למציאות, אז אמרתי לה שאמא כבר חזרה ואם היא ערה אני אשלח אותה לתת לה (לעלמה) נשיקה וחיבוק, שאלתי אותה אם בהזדמנות זו היא צריכה לשירותים, אמרה לי לא נתתי לה נשיקה במצח (או-או קצת חמים) ויצאתי להגיד לאשתי שתיגש לעלמה.. היא ניגשה..
ומכאן, זה התדרדר בקצב מסחרר

המשך הרשומה

יום שישי הגיע

רגיל
יום שישי הגיע

״יום שישי הגיע והוא בא בדיוק בזמן״
זה מה שאומר השיר לא, אז אצלנו במשפחה הגרעינית המצומצמת אנחנו ברצף מדהים של 3/3 ימי שישי שמגיעים ובהם התוכניות שלנו לבילוי עם הילדים, פעם עין גדי אחר כך בריכה ושבוע אחרי טיול אורבני+ג׳ימבורי,
מתפוצצות לנו בפנים..
פעם היא חולה,
פעם הוא
ופעם שניהם…
המשך הרשומה

התחלה 2

רגיל
התחלה 2

כתבתי פה בעבר על חווית הלידה הראשונה שלי, הרגעים (או הימים) האלה שבהם אתה מקבל תואר אבא, לחץ, התרגשות, אי וודאות, שמחה, עייפות, אושר.
ואז לוקחים את הנסיכה (במקרה שלי) הביתה (לא במקרה שלי) ושוב לחץ,התרגשות, עייפות, אי וודאות, שמחה, עייפות, אושר (כבר אמרתי עייפות?). אנשים/חברים/מכרים/משפחה קופצים לבקר ומלבד הקוצי מוצי/איך המרגש?/ורולטת למי דומה הצאצא,  חלק מהשיחה כמובן נוגע בחוויית הלידה ושם יודעי דבר ומעבירי שמועות יספרו לך ולאשתך או לאשתך ולך, שבלידה השנייה זה 'לא ככה!', יש ניסיון ומכירים את התחושות, הגוף זוכר/מכיר/מוכן (כל אחד שיבחר את האמרה המועדפת עליו) ועוד מיני אלא דברי עידוד שונים ומשונים..

אז חשבתי להעלות לכתב ולזיכרון את חווית ההתחלה השנייה *ואני שואל האומנם?
המשך הרשומה

הטוב שברע או הרע שבטוב

רגיל

הפירסום הזה נולד במהלך 'צוק איתן', הוא נשאר בטיוטות ממתין לתקופת פוסט-מבצע וליתר דיוק לזמן שבו מתחילים לדבר על מחיר והמורל קצת שפוף כי זה מרגיש 'עוד מאותו הדבר', כי מתחילים להתעסק בגורמי הפחדה אחרים כמו דעאש, נוסרה, אירן ומיתון.
אני לא יודע אם זה לגמרי יעודד, אבל לצד התסכול הברור מהמצב, ראיתי שם בנקודה זו את המדינה/עם/אומה שאנחנו יכולים להיות…

בימים/שבועות האחרונים הרוחות גועשות, אני פותח פייסבוק ונדהם מהקיצוניות מחד ומהאסקפיזם מאידך, פותח חדשות וסוגר מיד כי זה ישר מעצבן או מקומם או לא מייצג או עצוב..
ובין אזעקה לאזעקה  ובתוך "שיגרת החירום" שנוצרה, ופחדים ושאלות של ילדה בת 3.10 פתאום, עברה במוחי מחשבה..

נ פ ל א ה !!

איזה כבוד לחיות במדינה כזו שמקבלת ומכילה כל כך הרבה קולות מקוטבים בתוכה ומצליחה להתקיים בשפיות יחסית ולשמור על היותה מדינה! שלא תבינו לא נכון, יש לנו בתור מדינה ועם המון בעיות להתמודד איתן ואצלי ברשימות החמאס או כל איום חיצוני אחר נמצאים בתחתית, אבל עצם ההכלה של מגוון רחב של עמדות ודעות שלרוב סותרות אחת את השנייה ולעיתים נמצאות במאבק, היא זו הראוייה לציון. וכשכל זה קורה במדינת הגירה צעירה הנמצאת במאבקים חיצוניים נגד מדינות וארגונים החורטים על דגלם את השמדתה, זה גורם לי לזקוף קומה באמונה ותקווה.

וקחו את המקרה של 'צוק איתן' כדוגמה

איזה מדינה מבין מדינות העולם כולו הייתה מקבלת על עצמה 14 שנים של ירי טילים, בטפטוף ובמטח, לקרוב ולרחוק. ירי שמשבש חיים ובכל ניסיון שלה למנוע ירי שכזה מצליחה לנהוג במוסריות יתרה במלחמתה באויב שאסטרטגית הלחימה שלו אומרת 'ירי מתוך אזרחים על אזרחים', שתמונת הניצחון שלו היא דם – שלנו או של האזרחים שלהם?
איזה מדינה הייתה מפזרת כרוזים, מתקשרת בטלפון, משתמשת בפירוטכניקה כדי להתריע ולהזהיר אזרחים להתרחק מגורמי הטרור שהם נמצאים בקרבם? איזו מדינה הייתה מבטלת פעילות בגלל קרבה של אזרחים, שכאמור הוזהרו במגוון דרכים?
איזה מדינה הייתה מקבלת קולות של בגידה ותמיכה גורפת בארגון שמוגדר כארגון טרור מצד חברי כנסת מכהנים? לא מדובר בקולות מחאה אלה בקולות תעמולה ששאיפתם לכרות את המקום בו הם יושבים. ומנגד, אותה מדינה יודעת לטפל בחומרה בקולות טרוריסטיים הקוראים להשמדה/גירוש של ערבים, אזרחים ואחרים, בנוסף גם האזרחים כעם יודעים לשפוט את הקולות הללו כקיצון ולהשאיר אותם בקצה

נכון אנחנו דפוקים ב-ד-י-ו-ק כמו שאר העולם (או מוצלחים כמוהו זה לא משנה, הנקודה היא שאנחנו אותו הדבר), אבל אני לא חושב שאף מדינה אחרת, לפחות לא מהמדינות שאנחנו רוצים להשתייך לעולמם, ואני אפילו אחדד ואדייק עוד קצת ואומר שאף דמוקרטיה אחרת בעולם הנאור כולו לא הייתה נוהגת באיפוק ובשיקול דעת אל מול אויב שמצהיר שרצונו בהשמדה של המדינה שלך (שלא לומר ג'יהאד- מלחמת קודש, ומלחמת קודש נותנת שתי אפשרויות לצד שכנגד: תאמין או תמות!) וכל הסכם או רגיעה מולו יש לו תאריך פקיעה שבו האויב מרגיש שהוא יכול להכות אותך שוב. אף מדינה לא הייתה נותנת לשכן שלה להיות כזה אויב (זה קל יותר לעשות כך שהאיום הוא מעבר לים) ולא הייתה מטפלת בו בפינצטה. אף מדינה לא הייתה מקבלת קולות בגידה מצד גורמים בבית הנבחרים שלה בזמן מלחמה, חלקן לא היו סובלות את זה גם בשגרה ובחלקן גם לא היו מגלים כל כך הרבה סובלנות לקיות הפגנות נאצה והסתה, תחומים שחורגים מגבולות המחאה הלגיטימית בזמן מלחמה או מגיבים באיפוק אל מול הפגנות אלימות שמסכנות את אנשי החוק העומדים מולם.

אז עם כל הכבוד לביקורת מצד העולם הנאור (יש קמצוץ שהולך ונשחק חד צדדית בתגובה לחד צדדיות) אתם מוזמנים לפשפש בהיסטוריה הרחוקה והקרובה שלכם, אחר כך ללמוד את הנושא ולהכיר את הנפשות הפועלות ברמה טיפה יותר גבוהה מירי סיסמאות ותעמולה ואז לבדוק במילון שוב את ההגדרות שלך לרצח עם וטרור, אחר כך אתם מוזמנים לסרוק את הגלובוס ולמצוא מקומות שבהם מתבצע רצח עם (ולטפל כמובן) לסרוק אחר ארגוני טרור מוגדרים והדרך בה המדינות המותקפות נוהגות בארגונים אלה ובמדינות המאכלסות/תומכות בהם, להשוות את הצהרות המלחמה של הארגון והמלחמה בו למצב הישראלי ואם אחרי כל זה עדיין מצאתם פגם ואתם מרגישים צורך לבוא ולייעץ עצות שזכותנו כמדינה לקבל אותם או לא, כי אין מקרים אחרים או כי מה שאנחנו עושים הוא הכי חמור לטעמכם, אז אתם מוזמנים לדיון.

ואני גאה להיות שייך למדינה שתזמין אותך לדיון בשיטות הפעולה שלה מול ארגון שרוצה בהשמדתה!

 

* בינתיים המבצע נגמר ולא הספקתי להתלהם/להיות סולידרי, אבל אני די בטוח שעוד תהיה הזדמנות. בינתיים הרוב יכול להמשיך אני והשאר נצטרף..