אבא שלך גנן?

יש קו דק שעובר בין גבר שרמנטי ושנון לבין חברו החרמן והמטריד, הוא עובר לרוב בין גישות שונות לתקשורת מול המין השני אבל הוא גם גמיש ובעיניי המתבונן, זה אומר שאותו משפט, שנועד לייצר קשר ראשוני, יכול להיתפס אחרת באוזני אותה בחורה לפי משיכתה לצד שאומר. אותו אומר יכול להתפס אחרת במקרים שונים על אותה אמירה וכו וכו…
למרות כל הגמישות כביכול בהגדרות, הגבולות בעיניי ברורים:

לא זה לא!
ויחסים בעבודה זה לא ולא!

 

 

חשבון בבקשה!

בחירות
מה?!
שוב???

נכון, היו בחירות ממש לא מזמן אבל זה לא ממש משנה לאוחזים בהגה, הם רצו ואנחנו קיבלנו

היין והינג

משלימים

איפה שהאחד חלש השני חזק ולהיפך. לאורך זמן הגלגל מתהפך עשרות פעמים, החזק נחלש והחלש מתחזק. זה תלוי בתקופה ובתחום…
כאשר מדובר בהורות וזוגיות האיזון הזה משמעותי, גם אם המשמעות שלו בתחום נתון הוא זרימה עם החרדות של האחר ואני אדגים

לי יש פוביה קטנה מגובה, לא משהו משתק אבל בהחלט דפיקות לב מואצות, כפות ידיים מזיעות ויובש מתכתי בפה, אני לא אמנע מטיסה או טיפוס על סולם לעבודות שגרתיות, ואם צריך גם יותר, מעדיף שלא אבל אם צריך אז צריך. הצורך יכול לנבוע למשל מזוג עיניים מתפעל של ילדה או מכמה עשרות שמסתכלים על המ"מ.
עם הילדים הפוביה תתבטא באותו סט של תגובות פיזיולוגיות בשילוב דריכות שיא (לזנק) ונשיכת שפתיים עד זום דם, כדי לא להוריש את הפחד, בכל פעם שאחד הילדים יטפס פי 2 מהגובה שלו או יתקרב למרפסת גבוהה (לא יטפס רחמנא ליצלן, יתקרב). למזלי, בינתיים הראשונה מגלה העדפה לסכנות במישור והשני עוד לא יודע לטפס ממש טוב. ולמזלי העוד יותר טוב, יש לצידי את האיזון שלי, שלוקחת פיקוד על סיטואציות שבגובה ועוזרת לי, לא להעביר את זה הלאה. רוצים דוגמה – זוג צעיר רק +1, בחופשה בירושלים, עם המשפחה שלי במופע האורקולי בעיר דוד, מישהו חשב שזה יהיה רעיון טוב לשבת למעלה, על החומות וכל הדרך למעלה אני חושב איך יושבים עם ילדה בת שנה בערך, שלא ממש יושבת בשקט, על כיסא פלסטיק שמונח על תוספת לחומה בת מעל שלושת אלפים שנה… אני מזיע קלות רק מהשחזור של הסיטואציה, מפה לשם, מעיין אשתי קלטה את כל מה שתיארתי לפניכם וכשהגענו למעלה דאגה לשחרר אותי מלהחזיק אותה בכיסא, מה שפינה אותי לתכנון מנטלי מקיף של דרכי חילוץ למקרה ש…(וורסאי, מכבייה..) אם להיות לגמרי כנה אז יש מצב שהיא פשוט שחררה את עלמה מאחיזה לוחצת, אבל אני מאמין, לפי היד המרגיעה שהונחה עלי בזמן שהאוצר הועבר לסבא (אבא של אבא שפעם ראיתי יושב על חומה 30 מטר, קודח בה חור עם קונגו ומדבר בטלפון, בלי אבטחה), שזה היה בעיקר לצורך האיזון שלי…

אשתי, סופרוומן בכל כך הרבה תחומים, קצת מאבדת את זה אם אחד מהגוזלים מתעטש או משתעל ויכולה להגיע לכדי התמוטטות כללית אם חלילה אחד הילדים עושה כמעשה כל הילדים ומתרסק תוך כדי משחק/השתוללות, ובשביל זה אני שם כדי להפגין את קור הרוח הנדרש על מנת לא להעצים את הבהלה והכאב שהילד חווה ממילא, איזון.
באותו עניין, בריאות ואיזון, יהונתן חווה שני תקופות אשפוז לאחרונה, הוא עבר אותם והתאושש, אשתי פחות ובמקרה הזה האיזון שלי מתבטא בזרימה שציינתי בהתחלה, זה אומר שכדי להרגיע אותה לגבי הנושא הבריאותי אני עושה כל מה שהיא חושבת לנכון שצריך לעשות בנוסף למעקב קפדני אחרי הוראות הרופא. אני מתכוון לתוספות כמו שכבות בגדים נוספות, שהייה ממושכת בבית, פרוביוטיקה, חימום החדר וכל מה שהיא מבקשת, כדי שהיא תהיה הכי רגועה שאפשר. אמנם זה לא על עיוור ואני מביע את דעתי אבל דואג יותר לאזן… ולבצע.

שבעה דברים לעשות

עם הילדים ביום חופש גשום…

תן לשים ת'ראש על כרית נוחה

מדי פעם, ביום שמתחיל כמו כל שאר הימים בעבודה, לימודים או שגרה אחרת כלשהי, אתם מקבלים הודעה
שמשנה את סדר היום ומשפיע בצורה דרסטית על העתיד הקרוב שלך. זה יכול להיות בטלפון, מישהו מהעבר מתקשר ומתעניין או שההורים שלך מתקשרים ומעדכנים. זה יכול להופיע דקה לפני שאתם נכנסים הבית או דקה אחרי, אם מישהו כבר נכנס לפניך, אבל מרגע קבלת ההודעה זה יהיה כמו לפי תרגולת. אתה תעבור כמה שלבים קבועים וידועים מראש – הכחשה –> כעס –> מיקוח –> דיכאון –> השלמה –> ציפייה ו/או התרגשות.

שוחד, בצק מטוגן ומסיבות בגן

חנוכה מגיע, איך יודעים?
מתחיל להיות קר ואולי קצת יותר ימים גשומים (פה תמצאו מה לעשות עם הילדים ביום חופש גשום)
האוויר מתמלא בריח של בצק מטוגן בסוגים שונים – בהמשך תמצאו מתכון
ולמי שיש ילדים בגיל גן הם מתחילים להביא יצירות של כדים, חנוכיות ומוצרים מטוגנים, הם גם מתחילים לזמר יצירות עתיקות עם מילים מבולבלות…או לפחות כך נראה לך, אפילו אתה התבלבלת ושרת, עד לא מזמן:
"סורה חושך על האור", "חנוכייה לי יש, צוחקת לי באש" ושלא נזכיר מה הולך במעוז צור..
אבל היום, משדרגים שירים ורובם ככולם הם מעין סוד שמור שעובר בגילדת הריתמיקאיות והגננות, הילדים יודעים אותם לקראת המסיבה ולמשך שנתיים-שלוש, ההורים, במסיבה, מוחאים כפיים/מצלמים/מסריטים ושלום על ישראל.

(לא) סיפור ילדים!

"מי לא מכיר את אופיר?
אופיר אוהב לנגן ולשיר
וביום קיץ חם
אוהב גם תירס חם"

אני בטוח שגם לקוראי נטולי הילדים, הפזמון שחוזר בסיפור הזה מצלצל נעים ומוכר, ואילו אלה בעלי הילדים אולי גם יוכלו לצטט עוד כמה שורות מהספר בלי מאמץ, אין ספק שמבחינתי מדובר בקלסיקת ילדות, אבל כמו כל דבר בחיים, גם לטוב יש מחיר!

אז זה למדתי בזמן שהעברתי את הקלסיקות האלו הלאה לעלמה… זה עניין אותה כתינוקת שלא יודעת לדבר, גם כשלמדה לדבר וחזרה על הפזמון הידוע "בים בם בם, תירס חם..". רק בגיל מאוחר יותר כשהתחילה לשלוט בשפה, קיבלתי את הפאנצ' או את החשבון אם תרצו, כשהגוזלית שלפה לעברי ביטוי מהספר – "חצוף". כמו בספר בדיוק, גם השימוש שלה בביטוי היה מוטעה, והיא שלפה אותו כדי להביע את האכזבה שלה מכך שדברים לא התנהלו על פי התסריט הרצוי מבחינתה. אגב, שוב, זה בדיוק כמו בספר- הילד מנגן ושר לעצמו, כולם שומעים הזמנה, עוקבים אחריו ובסוף הוא החצוף!

ילד עני ילד מותר

גילוי נאות – אני כבר רואה את קו העוני, אומנם מלמעלה אבל אני לא צריך משקפת כדי לראות אותו.
למעשה לפי החישובים שנהוגים בישראל, במידה ונחליט להביא ילד נוסף לעולם למרות שאין לנו הכנסה מצד שלי (בחיפושים…) אז הילד הבא יהיה ילד עני, או יותר מדוייק הילד הבא יחצה אותנו את הקו לכיוון השלילי שלו.

כשעלתה בפרלמנט האבות השאלה האם אנשים עניים צריכים להביא ילדים או עוד ילדים, האינסטינקט הראשוני שלי היה לענות כמובן שלא. להורים צריכה להיות האחריות לבחון את מצבם ויכולתם להביא ילד לעולם ולספק את כל צרכיו, להביא ילד ללא כל התחשבות זה בעצם להביא ילד למצב של חוסר ולהתמודדויות שילד פשוט לא אמור להתמודד איתם. התשובה באה למרות הידיעה על מצבי האישי/משפחתי, אבל אז התחלתי להתעמק ולחשוב על מרכיבי השאלה.. בתוך המדינה המורכבת שלנו…

אמא של שבת

נתחיל בסיטואציה – אתה אבא לגבר בן 3, אתם משתוללים יחד, אתה משחק איתו כדורגל, הוא אפילו צופה איתך במשחקים ומזדהה אוטומטית (כי זה מה שילדים עושים – לא בגלל שהקבוצה שלך משו..), יום אחד אתה בא לאסוף אותו מהגן והגננת משתפת אותך שהגבר שלך מבקש להיות אמא של שבת ושהיום הם התחפשו בגן והילד התעקש רק על תחפושת של נסיכה עם שמלה מפוארת וכובע רחב שוליים… תוך כדי שהיא מחפשת בטלפון את התמונות להראות לך, אתה נזכר שלפני חודשיים ביקרתם אצל חברים והבן שלך נדבק לעגלה הוורודה של הבת של החבר.

מה אותו אבא יעשה??

עוד אחת מאזנת – את אמא לילדה מקסימה ונסיכה בת 5, אומרים שהיא ממש שיכפול שלך, את מחבקת, מלטפת ומנשקת, קונה שמלות, סרטים לשיער, נעלי בובה, מגף וסנדל אופנה.. אבל היא לא ממש מוכנה לשתף איתך פעולה, בהלבשה או בתסרוקות, נעליים זה סיוט ועל עגילים אין בכלל מה לדבר, הגננת אומרת לך כל הזמן שהיא כל הזמן משחקת עם הבנים, יש לה שפשופים על ברך או שתיים באופן די קבוע, היא מעדיפה מכוניות על בובות ועכשיו היא אומרת לך שהיא לא רוצה יותר חוג ריקוד מודרני היא מעדיפה חוג כדורגל, תוך כדי שאת מעכלת את הבשורה, את משחזרת ומבינה שהשיר הזה שהיא מזמזמת כל הזמן, זה ההמנון של ליגת האלופות.

מה אותה אמא תעשה??

הסופר של סקינר

אם תשאל את "רבי גוגל" מיהו סקינר תמצא הרבה מידע על פסיכולוג מהגישה ההתנהגותית (האבא שלה למעשה), הרקע לעבודתו, מחקריו הבולטים, מושגים בולטים שפיתח והם תקפים ובשימוש עד היום, תקבלו מכשיר שנקרא תיבת סקינר ושמות של ספרים שהוא מוזכר ומצוטט בהם, ומי שיעמיק בקישורים ואף ייוועץ ברבי גוגל המומחה (הסקולר) יגלה שהמושגים והתאוריה יכולים לשמש אותו בדברים הקטנים של ההורות והחיים בכלל. אני לא הולך לספר לכם הכל, אני גם לא פסיכולוג – יש לי בסך הכל תואר ראשון במדעי ההתנהגות – אבל אני כן לשתף אותכם בתובנות מאוחרות מידע שנקלט או בשפה פשוטה יותר, אסימון שנפל לי, לגבי מה שסקינר אומר…