שבעה דברים לעשות

עם הילדים ביום חופש גשום…

שוחד, בצק מטוגן ומסיבות בגן

חנוכה מגיע, איך יודעים?
מתחיל להיות קר ואולי קצת יותר ימים גשומים (פה תמצאו מה לעשות עם הילדים ביום חופש גשום)
האוויר מתמלא בריח של בצק מטוגן בסוגים שונים – בהמשך תמצאו מתכון
ולמי שיש ילדים בגיל גן הם מתחילים להביא יצירות של כדים, חנוכיות ומוצרים מטוגנים, הם גם מתחילים לזמר יצירות עתיקות עם מילים מבולבלות…או לפחות כך נראה לך, אפילו אתה התבלבלת ושרת, עד לא מזמן:
"סורה חושך על האור", "חנוכייה לי יש, צוחקת לי באש" ושלא נזכיר מה הולך במעוז צור..
אבל היום, משדרגים שירים ורובם ככולם הם מעין סוד שמור שעובר בגילדת הריתמיקאיות והגננות, הילדים יודעים אותם לקראת המסיבה ולמשך שנתיים-שלוש, ההורים, במסיבה, מוחאים כפיים/מצלמים/מסריטים ושלום על ישראל.

(לא) סיפור ילדים!

"מי לא מכיר את אופיר?
אופיר אוהב לנגן ולשיר
וביום קיץ חם
אוהב גם תירס חם"

אני בטוח שגם לקוראי נטולי הילדים, הפזמון שחוזר בסיפור הזה מצלצל נעים ומוכר, ואילו אלה בעלי הילדים אולי גם יוכלו לצטט עוד כמה שורות מהספר בלי מאמץ, אין ספק שמבחינתי מדובר בקלסיקת ילדות, אבל כמו כל דבר בחיים, גם לטוב יש מחיר!

אז זה למדתי בזמן שהעברתי את הקלסיקות האלו הלאה לעלמה… זה עניין אותה כתינוקת שלא יודעת לדבר, גם כשלמדה לדבר וחזרה על הפזמון הידוע "בים בם בם, תירס חם..". רק בגיל מאוחר יותר כשהתחילה לשלוט בשפה, קיבלתי את הפאנצ' או את החשבון אם תרצו, כשהגוזלית שלפה לעברי ביטוי מהספר – "חצוף". כמו בספר בדיוק, גם השימוש שלה בביטוי היה מוטעה, והיא שלפה אותו כדי להביע את האכזבה שלה מכך שדברים לא התנהלו על פי התסריט הרצוי מבחינתה. אגב, שוב, זה בדיוק כמו בספר- הילד מנגן ושר לעצמו, כולם שומעים הזמנה, עוקבים אחריו ובסוף הוא החצוף!

עניין של שם

שיחת מ'נשמע עוררה אצלי זיכרון של תהליכי בחירת השם שעברנו כבר פעמים, פעם לבת ובפעם השנייה לבן..
אומרים ששם זה דבר חשוב, גם הלא מאמינים מייחסים איזשהו קשר בין שם למידת השתלבות או הצלחה או ההופכי שלהם. והורים מתחבטים ביחד או לבד מה השם המוצלח עבור הגוזל שלהם, יש כאלה שיודעים ויש שרוצים להכיר קודם, יש שמתייעצים ברב או בודקים בקבלה, מחשבים ערכים מספריים או מסתכלים על מולד הירח אל מול השמש ומנח גלקסיית אלפא-סנטורי, חלק יודעים איזה שם זה לא יהיה בגלל איזה טראומת עבר, שמועה או קונוטציה רעה שמתחברת לשם. חלק רוצים שם מיוחד או עם משמעות וחלק רוצים שם רגיל (עם משמעות). חלק מתווכחים, כולם מתפשרים
ובסוף גם כולם אוהבים את השם שהם בוחרים..

מקור השניצל

גילוי נאות, אני חובב בשר והמשפחה שלי גודלת עם בשר בתפריט.
אנחנו כמשפחה גם חובבי בע"ח אמנם לא מגדלים שום חיה (כי אשתי לא מרשה), אבל אני מאמין שיגיע שלב בחיים שבעל חיים יכנס אלינו הביתה.

למה אני מציין את שני הדברים הנ"ל?
הסיבה היא שהיום הולך ומתקרב, היום שבו עלמה תחבר אחד לאחד ויצא לה שתרנגולת = עוף = שניצל או שמקור הקציצות הוא בזו שעושה מווו…
היא כבר זרקה לי מזמן שהדגים שאוכלים והדגים שבים זה לא אותו דבר, אבל זה היה ממש מזמן והיא לא המשיכה לדבר על זה אז אני פשוט הנחתי לזה ונשמתי לרווחה.
נשמתי לרווחה מכמה סיבות הראשונה היא הסלקטיביות באוכל אצלה, המגוון שלה מצומצם והיא מסרבת לטעום כל דבר שלא עובר את מסנני הראייה והריח, שניהם תלויים אחד בשני, כלומר זה יכול להריח נפלא אבל אם הצבע לא לטעמה היא לא תטעם. תריח כן, תחמיא כן, אפילו תציין שכשהיא תגדל היא תטעם ותאהב את זה אבל לטעום… לא!
או לחלופין, אפשר להסוות מאכלים ולהכין אותם לפי הצבע והצורה המתאימים אבל אם הריח שונה..אני אקבל ממנה את אותן אמירות! אולי פחות המחמאות אבל השורה התחתונה זהה…
קיים אצל עלמה פילטר נוסף למזונות והוא המרקם. למשל, היא אוהבת שוקולד ואוהבת פיסטוקים אבל שוקולד עם פיסטוקים… לא!

הסיבה השנייה שבגללה נשמתי לרווחה היא הדעתנות/עקשנות של הנסיכה/נוגשת-עבדים שלי. אני אדגים בסיפור קצרצר: עלמה שותה שני דברים, מים ושוקו, אנחנו כהורים 'חוטאים' מדי פעם בשתייה של מים-שחורים-קופצים, לפני כמה חודשים היא למדה שזה לא בריא, דיברנו על זה וחיזקתי את המסקנה שלה ומאז.. היא עוקבת ודואגת שלא אשתה את זה יותר! כל ארוחה שיש את זה על השולחן היא מזכירה לי לשתות משהו אחר ואם נתפסתי שותה אז היא תעורר אצלי את המצפון ותגרום לי להגיד לה שזה רק מדי פעם וזאת הפעם האחרונה…
לאור הסיפור אני חושב שהעניין ברור, על השתייה אין לי שום בעיה לוותר… בשר, לעומת זאת, אני דווקא אוהב ולא ממש בא לי ייסורי מצפון על הסטייק שלי (זה יותר טעים עם צ'ימיצ'ורי).

אני יודע שהיום הזה מתקרב, אני מכיר אותה ורואה את תהליכי החשיבה שלה.. אז אני מתכונן, בעיקר כדי לתת לה תשובות מספקות על מנת שלא ליצור אצלה התבצרות בעמדה, כי אני יודע ששם זה יהיה מורכב יותר. אני יודע כבר עכשיו שמזונות אחרים שעשירים בחלבונים היא לא אוהבת, ואני מכיר את הקושי הגדול שבלקיחת תרופות או ויטמינים במקרה הזה, ולכן אני מעדיף שהשיחה איתה בנושא מקור השניצל תוביל לאותו סטטוס קוו שבו יש בשר בתפריט של כולם.
איך לעשות את זה, זו כבר שאלה אחרת…

כאמור, אני אוהב בשר ולא צריך צידוקים מיוחדים אבל אם כן לרדת קצת יותר לעומק אכילת מזונות מן החי, אז אני חושב שבתהליך ההיסטורי של האנושות זה דבר שהוביל להתפתחות והתקדמות. צייד, בישול, שימור,ביות, הנגשה של מזון וכו' אלו תהליכים ששחררו את הבן אדם (רוב העולם) מדאגות הארוחה הבאה ופינו אותו ליצירה ומחשבה על הרבה דברים נפלאים יותר ופחות שהם הייחוד האנושי. אם נרד מהענן ברמת הטיעונים ונקצר, אז כמובן שחשוב להיות מידתי ולא להגזים בצריכה ולכן אנחנו לא דוחפים בשר כל יום. חשוב שלבעלי החיים שמספקים לנו את בשרם יהיו תנאים נאותים וראויים, לא כדי להשקיט מצפון אלה כי ככה ראוי וגם כי ככה יותר טעים, ולכן אני משתדל לרכוש עופות חופש או אורגני (גם בשר) הבעיה כאן היא העלות אבל אני מאמין שאם נשתפר בתחום היכולות אז נרכוש יותר מוצרים כאלה.

אפשר להבין את הבאלגן? יש הרבה מידע וחבל דק להלך עליו… אז מה אגיד לה?
אני חושב שאני אגיד לה שיש חיות שאנחנו אוכלים, כמו שיש חיות שאוכלות חיות אחרות ומשם לענות בצורה אמיתית ולא מתחמקת על כל מה שתשאל, אולי נלמד על פירמידת המזון תוך כדי… ובמידה וכל הלמידה תוביל להחלטה שלה שהיא לא רוצה, אסביר ונלמד על כל החלופות והמחירים שהיא צריכה לעמוד בהם כדי לעמוד בהחלטה (תחליפים, תוספים), אני אתמוך ואלמד בישול צמחוני או טבעוני בשבילה אם היא תירצה ותעמוד בתנאי סף של שמירה על הבריאות שלה.. אני יאהב תמיד ויתמוך גם אם לא תאכל בשר…
רק שלא תיכנס לי לצלחת…

הצילו! היא חולה!

הזמן, בין יום א' ליום ב' בערך חצות הלילה, הבית שקט.. הגברת בחדר עם הפייסבוק והילדים ישנים, לפתע קריאות אבא מפלחות את הדממה
אני מגיע לחדר במהירות, כדי למזער כל נזק שצפוי מהתרחשות של צעקה בחדר של תינוק, עלמה אומרת לי ספק מתוך שינה
שאמא צריכה לחזור עם הפרסים והיא צריכה לעבור מתחת לגשר.
לפני שאמשיך הסבר על מה שעלמה אמרה – בתוכנית הייתה אמורה להיות מסיבת יום הולדת ביום שלישי, ואמא/אשתי יצאה לקניות של השלמות למסיבה ופרסים לילדים לפני שעלמה נרדמה ובדרך לבית שלנו עוברים מתחת גשר… כך שדיבורי החלום היו בעיניי מותאמים למציאות, אז אמרתי לה שאמא כבר חזרה ואם היא ערה אני אשלח אותה לתת לה (לעלמה) נשיקה וחיבוק, שאלתי אותה אם בהזדמנות זו היא צריכה לשירותים, אמרה לי לא נתתי לה נשיקה במצח (או-או קצת חמים) ויצאתי להגיד לאשתי שתיגש לעלמה.. היא ניגשה..
ומכאן, זה התדרדר בקצב מסחרר

מכופף הבננות

פעם כשעלמה הייתה תינוקת היא הייתה אוכלת בננות.

-האמת, להגיד פעם על בקושי שלוש שנים זה מצחיק אבל מפרספקטיבה של יהונתן שהוא בן 7 חודשים ועכשיו בשלב הזה, זה עובר.
-האמת ׳שתיים׳, היא הייתה אוכלת לא רק בננות אלה גם פירות וירקות אחרים, מוצרי חלב מגוונים, בשר וכל מה שצריך, בצורות שונות אבל במרקם אחיד, לא הרבה אבל מספיק (לה, וגם לי).
-האמת שלוש ואחרון, למיטב זיכרוני, עד החורף האחרון עלמה עוד אכלה בננות.

בא לי ולא בא לי

 

ערב, בית, עלמה ואבא:
-"בא לי לאכול"

-"מה את רוצה לאכול נסיכה שלי?"

-"בא לי מטבע שוקולד בלי עטיפה"

-"מטבע שוקולד תקבלי אחרי האוכל, אמרת שאת רוצה לאכול, לא?"

-"לא בא לי"
(התחלנו)

-"את רוצה כריך?"

-"לא בא לי"

-"את רוצה פסטה אדומה/לבנה?"

-"לא בא לי, בא לי שוקולד"
(לנשום עמוק)

-"כריך עם שוקולד?"

-"לא בא לי"

-"את רוצה חביתה?"

-"לא בא לי, בא לי מטבע שוקולד"
(נו, מה יהיה?!)

-"מטבע תוכלי לקבל אחרי הארוחה, מה את רוצה לאכול?"

-"בא לי מטבע"
(תנשום)
-"בשמחה תקבלי, אחרי האוכל, את יכולה כריך או חביתה או פסטה"

-"בא לי פסטה"
(1,2,3…)

-"עם רוטב אדום?" (מרתיח מים מוציא קמח, חמאה וחלב לבשמל)

-"לא בא לי"
(6,7…)
-"עם רוטב לבן שאת אוהבת?"

-"בא לי בלי כלום" (מעמיד סירים, אחד לפסטה אחד לבשמל, מרתיח חלב)
(9,10!!)

-"אני מכין לך נסיכה, אבל אי אפשר בלי כלום.אפשר עם רוטב אדום או לבן או קוטג' ליד" (בינתיים מוציא פסטה בצורת ביסלי המים רתחו שם בסיר ומרתיח)

-"בא לי בלי כלום, לא בא לי" (מתחיל את הרוטב)
(ולי בא שתפסיקי להגיד בא לי ולא בא לי!!!)

-"אני לא מבין, מה זה בא לי ומה כן ומה לא, נראה לי שאת מבולבלת נסיכה שלי " (בודק איזה סוגים יש) "יש פסטה ביסלי או פסטה תלתלים"

-"אני רוצה פסטה תלתלים בלי כלום"
(הללללוווויייההה, יייייששששששששש )

-"אני מכין לך נסיכה שלי" (חיבוק, זורק ת'פסטה למים, עירבוב תבלינים קל לרוטב, טועם סוגר את הגז)

-"אבא"

-"כן נסיכה שלי"

-"אני רוצה מטבע שוקולד"
(חחחחחח היא עושה לי וידוא הריגה)

-"חיים שלי, אמרתי לך שתוכלי לקבל אחרי ארוחת ערב, הפסטה תכף מוכנה בואי תעזרי לי, תוציאי מלפפון, עגבנייה, גזר וקוטג' מהמקרר"

-"טוב" (מוציאה שמה לי על השיש, הולכת למגירה של הכלים..) "אני מביאה לי צלחת" (מוציאה קערה בשבילה וצלחות "לאבא ואמא")
"יהונתן לא צריך צלחת, הוא תינוק…"

-"נכון, חיים שלי, שמי בבקשה את הצלחות והקוטג' בשולחן" (שוטף, חותך מקלות מהמלפפון והגזר ושמיניות מהעגבנייה, בודק את הפסטה- מוכנה..)
היא לוקחת צלחות לשולחן (מסנן את הפסטה) חוזרת, לוקחת את הקוטג' (מוזג לה לקערה פסטה…) חוזרת..

-"עלמה קחי בבקשה את הצלחת עם הירקות בזהירות לשולחן אני אביא את הפסטה"

-"טוב אבא" (מגיש לה את הירקות – היא לוקחת) "אני רוצה בלי כלום" (היא אומרת מהדרך, אני – מוזג כף וחצי רוטב לקערה שלה מערבב מהר, אין צבע לבן שמסגיר..)

-"טוב" (שקר לבן)
מגיש לה -"תעשה לי פווו" (עושה) אוכלים…

שני תלתלים אחרונים בקערה.. -"אבא אני רוצה עוד פסטה בלי כלום"

-"בשמחה נסיכה, היה לך טעים?" (מוזג לה פסטה)
היא מהנהנת בראש (אני מחייך לעצמי בראש נותן לחיוך לזלוג טיפה לשפתיים, מתכנן את הפאנצ'…)

-"את יודעת ששמתי לך רוטב לבן שאת אוהבת והיה לך טעים?" (חיוך נמרח לה על הפנים..)

-"שם לי, אבל קצת קצת,טוב?" (שם לה..)

-"טוב נסיכה"
(צלחת נגמרת כלים מפונים…)

-"אבא"

-"כן נסיכה"

-"בא לי מטבע שוקולד"
(לללללאאאאאאאאאאאאא!!!!)