מי בתור?

בעודי עומד בתור בארגון כלשהו,שתפקידו להעביר חבילות ומכתבים בין אנשים וארגונים (לא חשוב שמות- דואר ישראל), עלו אצלי כמה מחשבות לגבי התור, ז"א מנסה להבין את הסדר שפרוש לפני, ז"א שואל מי אחרון, ז"א מתעצבן (בלב) על עוד בנאדם שהופיע משומקום, ז"א מקלל את מי שחשב על מסחר אלקטרוני, ז"א מחפש בגוגל -"כמה הרוויחו עלי אקספרס בשנה האחרונה?" ז"א הבנתם את הרעיון..

ובגדול

כמה חוקים שכדאי לנו לאמץ לגבי תורים:

ערימה

היא משקיפה אלי ואני אליה, בתווך אשתי.

יש בינינו רומן ארוך, אני והיא, הרבה לפני שהכרתי את אשתי-אהובתי, ידענו יחסי אהבה-שנאה, עליות ומורדות. הכרנו לראשונה רק בצבא, בטירונות והיא הייתה מפלט לוחץ מהלחץ של טירון בשריון, אי של אינטימיות בתוך המון חיילים. כך זה נמשך בפרצים אינטנסיביים של מפגשים עד שסיימתי איזה קורס בצבא ואז בחדות פתאומית זה נגמר, כשהיינו נפגשים היא הייתה עם אחרים ואותי זה בכלל לא עניין.

שבעה דברים לעשות

עם הילדים ביום חופש גשום…

שוחד, בצק מטוגן ומסיבות בגן

חנוכה מגיע, איך יודעים?
מתחיל להיות קר ואולי קצת יותר ימים גשומים (פה תמצאו מה לעשות עם הילדים ביום חופש גשום)
האוויר מתמלא בריח של בצק מטוגן בסוגים שונים – בהמשך תמצאו מתכון
ולמי שיש ילדים בגיל גן הם מתחילים להביא יצירות של כדים, חנוכיות ומוצרים מטוגנים, הם גם מתחילים לזמר יצירות עתיקות עם מילים מבולבלות…או לפחות כך נראה לך, אפילו אתה התבלבלת ושרת, עד לא מזמן:
"סורה חושך על האור", "חנוכייה לי יש, צוחקת לי באש" ושלא נזכיר מה הולך במעוז צור..
אבל היום, משדרגים שירים ורובם ככולם הם מעין סוד שמור שעובר בגילדת הריתמיקאיות והגננות, הילדים יודעים אותם לקראת המסיבה ולמשך שנתיים-שלוש, ההורים, במסיבה, מוחאים כפיים/מצלמים/מסריטים ושלום על ישראל.

קניות או לא להיות

בעולם שלי יש שני סוגים עיקריים של קניות, אחד אני אוהב והשני ממש לא!
הסוג האהוב זה קניות של מוצרי מזון, אוהב להסתובב בסופר בין המדפים ולקבל השראה.. סיבוב בסופר יכול לקחת לי זמן ואני בקלות יכול להיסחף על מוצרים אקזוטיים שונים ומשונים. להבדיל מקניות של מזון, קניות של כל השאר אני לא סובל, אני לא אוהב לקנות בגדים או נעליים, מוצרים כבדים יותר לבית זה גם לא תענוג גדול..
אני לא נוטה לבזבז על מותגים ושטויות, ויש לי שליטה בדחף של קניות, אבל כשאני מחליט לקנות משהו אז בדרך כלל אני לא מתחקר חלופות או חוסך בעלויות. למשל, רציתי לקנות אפקט מסויים לגיטרה החשמלית ויצאתי מהחנות עם שלושה (לחוויית הטווח המלא)

אשתי לעומתי, אוהבת קניות ודווקא מהסוג השני. גם בסופר מארקט היא מוצאת את המדפים והאזורים שבהם אין מוצרי מזון ואם היא הולכת לבד לסופר אז יש סיכוי שיהיה חסר חלב אבל יהיה עוד שמפו-מרכך, גופייה ונעלי בית לחורף… היא אוהבת קניות וקניות נותנות לה מרץ, אם במצב רגיל היא תשקול לקחת רכב כדי ללכת למכולת (נגיד 400 מטר בלחץ), שים אותה בקניון או מקום חנויות והיא תלך קילומטרים, אני טוען שאם שביל חוצה ישראל היה מרוצף בחנויות לכל אורכו, היא הייתה עושה אותו בלי שום בעיה, היא לא תוביל את הכוח כי בכל זאת צריך להיכנס לכל חנות.

אשתי, כמוני, מחושבת בדרך כלל והדחפים שלה לקנייה הם במסגרת סיילים, מבצעים והזדמנויות ש(כנראה) אסור לפספס.. כך שאם הדחף משתחרר הוא בדרך כלל לא עולה יותר מדי, לבדו… לפעמים יוצא שכמה הזדמנויות קורצות בו זמנית… ואז יש לנו בבית מאגרים מסוגים שונים, כמו בגדים לחורף/קיץ/מעבר הבא או שמיכות, דבר חיובי בסך הכל.
הדחף שלה שמתבטא בלמצוא מציאות, סוחף אותה לפעמים למסע ארוך, ארוך מדי של בדיקות והשוואות ומחשבה שנייה ושלישית.. ושביעית, כך שלמשל רכישת מוצצים אומר שהיא מכירה את המכירים בחנויות המקומיות, פוקחת עין על עלוני מבצע וקופונים, משוטטת באין ספור אתרים מחו"ל ומעמיסה מוצרים לסל רק כדי למצוא אתר אחר, משתלם יותר וחוזר חלילה. היא ממירה שערי מטבע ביעילות מדהימה ומתייעצת עם קבוצת פייסבוק ייעודית לקניות (אולי אפילו שתיים), דוחה את ההחלטה שוב ושוב כדי למצוא את העסקה הכדאית והמשתלמת ביותר (או שהילד ייגמל ממוצצים, מה שיבוא קודם..)

11/11 כמשל

מי שלא מכיר את התאריך שיצא החוצה מיד!
מי שכן מוזמן לספר לי בתגובות כמה כסף הוא "חסך"…

היום הזה מבטא את הבדלי הגישות, אשתי לפני היום הזה – התכוננה, בדקה, מלאה את הסל, הכינה התראות ואפילו ביקשה ממני, נכה קניות, לשבת ולהסתכל אם יש איזה מבצע טוב. לי בזמן הזה היו דברים אחרים לעשות..
ביום הזה אשתי המשיכה לבדוק ולרענן את הסל, הוסיפה פריטים משתלמים והורידה פריטים משתלמים פחות, התייעצה בקבוצות.. אני בזמן הזה, היו לי דברים אחרים לעשות, אבל גם אני מצאתי חצי שעה לחפש תרופה למכה (תחפושות לפורים במחירים משתלמים), ובצורה אופיינית לי גם רכשתי שתי תחפושות נסיכה לעלמה, חיפשתי גם ליהונתן אבל אז נזכרתי בזברה (החנות, ומעיין אשתי מבינה, זה מספיק) והפסקתי.
כאשר אשתי חזרה מהעבודה היא ביקשה כמה דקות לבדוק באינטרנט כי היא לא הצליחה לקנות כלום… עכשיו, אני לא אשמיץ ואגיד שהיא נעלמה ברשת, כי היא לא. אבל בוא נגיד שזה היה "קצת" יותר מכמה דקות.. בסוף היום, ב-21:30 בערך, היא עוד שאלה אותי על פריטים כאלה ואחרים, אם כדאי לקנות. אני חושב שהיא קנתה כמה דברים בסוף, לא ממש זוכר, אני רק זוכר את עצמי צועק/מעודד (בלחישה יחסית, הילדים ישנים): "נו תקני כבר ובואי למיטה" או משהו בסגנון.

למחרת, היא שואלת אותי אם אני בטוח שהזמנתי את התחפושות, אני עונה שבטוח ולא שואל אותה לגבי ההזמנות שלה…
למחרת (יומיים אחרי שהסינים עשו קופה על העולם) היא שוב שואלת לגבי התחפושות, הזמנה או מידה, אני מהנתעלם (מהנהן ומתעלם) ולא זוכר בכלל אם קנתה או לא, כדי לשאול אותה..
למחרת, אין שאלות

*כעבור שבועיים…. חוזר ממשחק של מכבי בהיכל, מוצא אותה ישנה במיטה עם הלפטופ עליה ודפים רשומים מפוזרים סביבה על המיטה… מציץ במסך…
WTF is Black Friday???

כסף מסובב ת'עולם..

סמאש בזול

החלטנו, בהברקה של רגע, לחגוג ליהונתן יום הולדת שנה בסשן צילומי סמאש-דה-קייק בסך הכל רעיון מגניב ומזכרת לעתיד. סחבק נשלח לתור במרחבי האינטרנט למחירים עבור כזאת מזכרת, וחזר חמוש בתובנות ש… אולי… עדיף לנסות לבד, התובנות אושרו בהנהלה וירדה הנחייה לפרק את הסיטואציה המבוקשת לגורמים ולבחון כיצד ניתן להוזיל עלויות ולהלן התוצאות:

אפשרי בהחלט לעשות את כל הסימפוזיון, לבד ובמחירים שווים לכל נפש!
כל מה שצריך זה: כישרון אפייה מינימלי, יכולת צילום סבירה (אבל עדיף יותר מסביר*), אינסטיקטים של חתול (מקבלים את זה עם ההורות לבנדיט) ויכולת נפשית לקבל ולהכיל בלאגן בכמויות לא מבוטלות!!

מקור השניצל

גילוי נאות, אני חובב בשר והמשפחה שלי גודלת עם בשר בתפריט.
אנחנו כמשפחה גם חובבי בע"ח אמנם לא מגדלים שום חיה (כי אשתי לא מרשה), אבל אני מאמין שיגיע שלב בחיים שבעל חיים יכנס אלינו הביתה.

למה אני מציין את שני הדברים הנ"ל?
הסיבה היא שהיום הולך ומתקרב, היום שבו עלמה תחבר אחד לאחד ויצא לה שתרנגולת = עוף = שניצל או שמקור הקציצות הוא בזו שעושה מווו…
היא כבר זרקה לי מזמן שהדגים שאוכלים והדגים שבים זה לא אותו דבר, אבל זה היה ממש מזמן והיא לא המשיכה לדבר על זה אז אני פשוט הנחתי לזה ונשמתי לרווחה.
נשמתי לרווחה מכמה סיבות הראשונה היא הסלקטיביות באוכל אצלה, המגוון שלה מצומצם והיא מסרבת לטעום כל דבר שלא עובר את מסנני הראייה והריח, שניהם תלויים אחד בשני, כלומר זה יכול להריח נפלא אבל אם הצבע לא לטעמה היא לא תטעם. תריח כן, תחמיא כן, אפילו תציין שכשהיא תגדל היא תטעם ותאהב את זה אבל לטעום… לא!
או לחלופין, אפשר להסוות מאכלים ולהכין אותם לפי הצבע והצורה המתאימים אבל אם הריח שונה..אני אקבל ממנה את אותן אמירות! אולי פחות המחמאות אבל השורה התחתונה זהה…
קיים אצל עלמה פילטר נוסף למזונות והוא המרקם. למשל, היא אוהבת שוקולד ואוהבת פיסטוקים אבל שוקולד עם פיסטוקים… לא!

הסיבה השנייה שבגללה נשמתי לרווחה היא הדעתנות/עקשנות של הנסיכה/נוגשת-עבדים שלי. אני אדגים בסיפור קצרצר: עלמה שותה שני דברים, מים ושוקו, אנחנו כהורים 'חוטאים' מדי פעם בשתייה של מים-שחורים-קופצים, לפני כמה חודשים היא למדה שזה לא בריא, דיברנו על זה וחיזקתי את המסקנה שלה ומאז.. היא עוקבת ודואגת שלא אשתה את זה יותר! כל ארוחה שיש את זה על השולחן היא מזכירה לי לשתות משהו אחר ואם נתפסתי שותה אז היא תעורר אצלי את המצפון ותגרום לי להגיד לה שזה רק מדי פעם וזאת הפעם האחרונה…
לאור הסיפור אני חושב שהעניין ברור, על השתייה אין לי שום בעיה לוותר… בשר, לעומת זאת, אני דווקא אוהב ולא ממש בא לי ייסורי מצפון על הסטייק שלי (זה יותר טעים עם צ'ימיצ'ורי).

אני יודע שהיום הזה מתקרב, אני מכיר אותה ורואה את תהליכי החשיבה שלה.. אז אני מתכונן, בעיקר כדי לתת לה תשובות מספקות על מנת שלא ליצור אצלה התבצרות בעמדה, כי אני יודע ששם זה יהיה מורכב יותר. אני יודע כבר עכשיו שמזונות אחרים שעשירים בחלבונים היא לא אוהבת, ואני מכיר את הקושי הגדול שבלקיחת תרופות או ויטמינים במקרה הזה, ולכן אני מעדיף שהשיחה איתה בנושא מקור השניצל תוביל לאותו סטטוס קוו שבו יש בשר בתפריט של כולם.
איך לעשות את זה, זו כבר שאלה אחרת…

כאמור, אני אוהב בשר ולא צריך צידוקים מיוחדים אבל אם כן לרדת קצת יותר לעומק אכילת מזונות מן החי, אז אני חושב שבתהליך ההיסטורי של האנושות זה דבר שהוביל להתפתחות והתקדמות. צייד, בישול, שימור,ביות, הנגשה של מזון וכו' אלו תהליכים ששחררו את הבן אדם (רוב העולם) מדאגות הארוחה הבאה ופינו אותו ליצירה ומחשבה על הרבה דברים נפלאים יותר ופחות שהם הייחוד האנושי. אם נרד מהענן ברמת הטיעונים ונקצר, אז כמובן שחשוב להיות מידתי ולא להגזים בצריכה ולכן אנחנו לא דוחפים בשר כל יום. חשוב שלבעלי החיים שמספקים לנו את בשרם יהיו תנאים נאותים וראויים, לא כדי להשקיט מצפון אלה כי ככה ראוי וגם כי ככה יותר טעים, ולכן אני משתדל לרכוש עופות חופש או אורגני (גם בשר) הבעיה כאן היא העלות אבל אני מאמין שאם נשתפר בתחום היכולות אז נרכוש יותר מוצרים כאלה.

אפשר להבין את הבאלגן? יש הרבה מידע וחבל דק להלך עליו… אז מה אגיד לה?
אני חושב שאני אגיד לה שיש חיות שאנחנו אוכלים, כמו שיש חיות שאוכלות חיות אחרות ומשם לענות בצורה אמיתית ולא מתחמקת על כל מה שתשאל, אולי נלמד על פירמידת המזון תוך כדי… ובמידה וכל הלמידה תוביל להחלטה שלה שהיא לא רוצה, אסביר ונלמד על כל החלופות והמחירים שהיא צריכה לעמוד בהם כדי לעמוד בהחלטה (תחליפים, תוספים), אני אתמוך ואלמד בישול צמחוני או טבעוני בשבילה אם היא תירצה ותעמוד בתנאי סף של שמירה על הבריאות שלה.. אני יאהב תמיד ויתמוך גם אם לא תאכל בשר…
רק שלא תיכנס לי לצלחת…

לא לומדים!

סיפור מקרה:

ישבתי בבית אחרי שעות הפעילות וצפיתי בטלוויזיה בערוץ מסחרי כלשהו, לא-חשוב-שמות, 2.
וכידוע בערוצים מהסוג הזה יש מדי פעם לפעם פרסומת או שתיים, ובין הפרסומות הללו עלתה אחת, של מותג מזון לתינוקות הידוע בכינויו, תמ"ל (וכאן באמת לא חשוב שמות).
ובפרסומת הציגו (שוב) סיפור שמעביר (שוב את אותו) המסר, לפיו אבא הוא דמות משנית/שולית/לא מעורבת/מתחמקת בחיי הילדים שלו (באמת?! עוד 'פם? לא שחקתם) והתעצבנתי!

התעצבנתי, כי אני אבא מעורב, שווה בגידול הילדים ובהחלטות שקשורות עליהם, ובראש התחילו לרוץ לי מלא טיעונים על למה פרסומת כזו היא לא נכונה, לא רק עבור מאמצי האבות אלה גם עבור ובעיקר עבור מעמד האישה ושיווין זכיות ותנאים וכו וכו כו

אז ישבתי וכתבתי פוסט מנומק היטב ובו פרקתי את אשר על ליבי…
לקראת סוף הכתיבה, התחלתי לחפש קישור לצרף כדי להמחיש ולהראות למה אני מתכוון ואז לפתע תחושה קשה של דז'ה וו הכתה בי, האמת שזה לא היכה במובן הפתאומי של המילה, תיאור יותר מדיוק יהיה להגיד שזה התחיל לטפס מכיוון הרגליים לתחושת חוסר נוחות פריפריאלית ואז כאילו נפל אסימון או הוסר מסך מעל תמונה שלי כותב כבר דברים כאלה ואפילו מחפש לינק לצרף…

מיד התחלתי לפשפש בזיכרון (של המחשב כמובן) מתי ועל מה כתבתי דברים כאלה, ואבוי מצאתי שאכן הייתה חברה ותיקה שפרצה לשוק חדש, שוק הטיטולים, עם פרסומת שמעבירה בדיוק אותו מסר, בצורה מאוד מאוד דומה, למסר והצורה של הפרסומת העכשווית, רק בתסריט שונה ועבור מוצר שונה, ואני אכן כתבתי עליה!
קראתי את המילים שכתבתי אז אל מול אלו שכתבתי עכשיו…
דומה עד זהה, כלומר לא copy-paste אבל בהחלט היה אפשר לטעון לגניבה ספרותית ולדעתי אפילו לזכות במשפט, אם היה מתקיים!
ואז התעצבנתי עוד יותר ומחקתי את הטיוטה! גם מהפח!

עברו כמה שעות עד ימים בודדים ובקרב חברי הפייסבוק שלי החלה תסיסה (מוצדקת!), לא עברו שעות ובקרב קבוצה של אבות שהם חבריי בפייסבוק וחולקים את אותו רעיון של אבהות והורות שיוויונית איתי, בניואנסים כאלה ואחרים התארגנה תגובת נגד הולמת.
הרעיון להגיב נזרק לאוויר הווירטואלי, רעיונות נזרקו, קבוצות ייעודיות הוקמו ועוד רעיונות נזרקו בחלל אחר, גובש קונספט וקבוצת אמיצים יצאה לכתוב, לצלם, לערוך ולהפיק את התגובה. תהליך מדהים ומהיר של הבעת תסכול משותפת מתוך חווית אבהות חיובית דומה, אבל כל אחד באמת מהמקום שלו.
אני בזמן הזה הייתי עסוק במתן שירות מתקדם – וזה הסיפור למי שפספס – ולכן אני לא מופיע בתוצר והשתתפותי מוגבלת אבל זה לא מקטין במאום את הגאווה שלי בתוצר.
לאורך היום והלילה דובר בקבוצת המוחות האלו על פרסום פוסטים יחד עם התוצר (משם אנחנו מכירים או קוראים, ממליץ גם לכם, יש קישורים בסוף) וכשהתיישבתי לכתוב,מול מסך לבן וסמן מרצד, באמת התעצבנתי בפעם השלישית והעצבנית ביותר, למה??

התעצבנתי כי חשבתי שיכל היה להיות מאוד מגניב להראות את אז והיום, להראות את מה שכתבתי אז ביחד עם מה שכתבתי היום כדי להראות שהכל אותו דבר ויש כאלה שלא לומדים, אבל נזכרתי שמחקתי את מה שכתבתי על הפרסומת לפני כמה ימים, ולשחזר את זה עכשיו יהיה רמאות אז מעצבן-מתעצבנים-התעצבנתי!

וחשבתי לוותר אבל בסוף החלטתי לספר את הסיפור כדי כן להראות לכם את מה שכתבתי בעבר ולו רק בשביל המסר החשוב

אם לא מסר, אז כדי להציג ולתמוך בתוצר שהוא פרי של מטרה משותפת (והיא קשורה למסר, אבל זה לא עניין אותכם קודם)

והייתי רוצה לחדד נקודה קצרה שאולי לא נגעתי בה במסר הקודם (מוזמנים לקרוא בלינק) והיא קשורה לכל אלה שנושאים כאלה לא מעניינים אותם והם עובדים בשיטה מסורתית או לא אבל שהם לא מספיק מודעים והנקודה היא היחס המפלה בחוק מבחינת זכויות האבא אחרי שהוא נפרד מאמא!
לשמחתי לא מכיר על בשרי את הסיטואציה, ולא רוצה להכיר ועובד ומשתדל כל יום לעשות צעדים שמרחיקים אותי מסיטואציה של פירוק התא המשפחתי, אבל אני כן מכיר סיפורים (מזעזעים) על תלונות שווא, מעצרים, עיקולים, ניכור ועוד רעות חולות שקורות בין בני זוג שפעם אהבו והיום…
אבל הרעה החולה והסיוט הגדול הוא הקלות שבה אב מורחק מילדיו ונשללת ממנו הזכות הבסיסית לראות את ילדיו, שלא לדבר על להיות מעורב ומשפיע בהחלטות שקשורות אליהם, בתהליך גירושים פשוט בין בני זוג נורמטיביים,יותר או פחות.
אני טוען (ואמרו לפני בווריאציות שונות) שאלוקים/שטן/אמת נמצאת בפרטים הקטנים, ופרסומות מהסוג הזה הן בדיוק הפרטים הקטנים שמאפשרים עוול כזה גדול. הפרסומות, מצחיקות או מרגשות, משרתות תודעה לפיה ההבדל הביולוגי שקיים בין גברים לנשים (ותודה למי שזה לא יהיה על זה, לעניות דעתי ההטרוסקסואלית) הוא הבדל מהותי, זה אומנם נחמד ועדין בפרסומת, אבל במסר הוא מצדיק הבדלי שכר בין גברים לנשים, תומך בכל חסם ג'נדריאלי שאי פעם הומצא וכאמור מקל מאוד על מערכת מדינתית להעדיף הורה אחד על פני חלוקת אחריות שוויונית בין ההורים ושההורה המועדף יבחר כמעט תמיד, על-פי כישוריו להשתייך למין הנקבי!

אז איך אמרו פעם בשנות ה-90: "ותחשבו על זה!"

מה ברק חושב

מה יוסי חושב

מה טל חושב

מה יואב חושב

יואב (אחר) חושב

הטוב שברע או הרע שבטוב

הפירסום הזה נולד במהלך 'צוק איתן', הוא נשאר בטיוטות ממתין לתקופת פוסט-מבצע וליתר דיוק לזמן שבו מתחילים לדבר על מחיר והמורל קצת שפוף כי זה מרגיש 'עוד מאותו הדבר', כי מתחילים להתעסק בגורמי הפחדה אחרים כמו דעאש, נוסרה, אירן ומיתון.
אני לא יודע אם זה לגמרי יעודד, אבל לצד התסכול הברור מהמצב, ראיתי שם בנקודה זו את המדינה/עם/אומה שאנחנו יכולים להיות…

בימים/שבועות האחרונים הרוחות גועשות, אני פותח פייסבוק ונדהם מהקיצוניות מחד ומהאסקפיזם מאידך, פותח חדשות וסוגר מיד כי זה ישר מעצבן או מקומם או לא מייצג או עצוב..
ובין אזעקה לאזעקה  ובתוך "שיגרת החירום" שנוצרה, ופחדים ושאלות של ילדה בת 3.10 פתאום, עברה במוחי מחשבה..

נ פ ל א ה !!

איזה כבוד לחיות במדינה כזו שמקבלת ומכילה כל כך הרבה קולות מקוטבים בתוכה ומצליחה להתקיים בשפיות יחסית ולשמור על היותה מדינה! שלא תבינו לא נכון, יש לנו בתור מדינה ועם המון בעיות להתמודד איתן ואצלי ברשימות החמאס או כל איום חיצוני אחר נמצאים בתחתית, אבל עצם ההכלה של מגוון רחב של עמדות ודעות שלרוב סותרות אחת את השנייה ולעיתים נמצאות במאבק, היא זו הראוייה לציון. וכשכל זה קורה במדינת הגירה צעירה הנמצאת במאבקים חיצוניים נגד מדינות וארגונים החורטים על דגלם את השמדתה, זה גורם לי לזקוף קומה באמונה ותקווה.

וקחו את המקרה של 'צוק איתן' כדוגמה

איזה מדינה מבין מדינות העולם כולו הייתה מקבלת על עצמה 14 שנים של ירי טילים, בטפטוף ובמטח, לקרוב ולרחוק. ירי שמשבש חיים ובכל ניסיון שלה למנוע ירי שכזה מצליחה לנהוג במוסריות יתרה במלחמתה באויב שאסטרטגית הלחימה שלו אומרת 'ירי מתוך אזרחים על אזרחים', שתמונת הניצחון שלו היא דם – שלנו או של האזרחים שלהם?
איזה מדינה הייתה מפזרת כרוזים, מתקשרת בטלפון, משתמשת בפירוטכניקה כדי להתריע ולהזהיר אזרחים להתרחק מגורמי הטרור שהם נמצאים בקרבם? איזו מדינה הייתה מבטלת פעילות בגלל קרבה של אזרחים, שכאמור הוזהרו במגוון דרכים?
איזה מדינה הייתה מקבלת קולות של בגידה ותמיכה גורפת בארגון שמוגדר כארגון טרור מצד חברי כנסת מכהנים? לא מדובר בקולות מחאה אלה בקולות תעמולה ששאיפתם לכרות את המקום בו הם יושבים. ומנגד, אותה מדינה יודעת לטפל בחומרה בקולות טרוריסטיים הקוראים להשמדה/גירוש של ערבים, אזרחים ואחרים, בנוסף גם האזרחים כעם יודעים לשפוט את הקולות הללו כקיצון ולהשאיר אותם בקצה

נכון אנחנו דפוקים ב-ד-י-ו-ק כמו שאר העולם (או מוצלחים כמוהו זה לא משנה, הנקודה היא שאנחנו אותו הדבר), אבל אני לא חושב שאף מדינה אחרת, לפחות לא מהמדינות שאנחנו רוצים להשתייך לעולמם, ואני אפילו אחדד ואדייק עוד קצת ואומר שאף דמוקרטיה אחרת בעולם הנאור כולו לא הייתה נוהגת באיפוק ובשיקול דעת אל מול אויב שמצהיר שרצונו בהשמדה של המדינה שלך (שלא לומר ג'יהאד- מלחמת קודש, ומלחמת קודש נותנת שתי אפשרויות לצד שכנגד: תאמין או תמות!) וכל הסכם או רגיעה מולו יש לו תאריך פקיעה שבו האויב מרגיש שהוא יכול להכות אותך שוב. אף מדינה לא הייתה נותנת לשכן שלה להיות כזה אויב (זה קל יותר לעשות כך שהאיום הוא מעבר לים) ולא הייתה מטפלת בו בפינצטה. אף מדינה לא הייתה מקבלת קולות בגידה מצד גורמים בבית הנבחרים שלה בזמן מלחמה, חלקן לא היו סובלות את זה גם בשגרה ובחלקן גם לא היו מגלים כל כך הרבה סובלנות לקיות הפגנות נאצה והסתה, תחומים שחורגים מגבולות המחאה הלגיטימית בזמן מלחמה או מגיבים באיפוק אל מול הפגנות אלימות שמסכנות את אנשי החוק העומדים מולם.

אז עם כל הכבוד לביקורת מצד העולם הנאור (יש קמצוץ שהולך ונשחק חד צדדית בתגובה לחד צדדיות) אתם מוזמנים לפשפש בהיסטוריה הרחוקה והקרובה שלכם, אחר כך ללמוד את הנושא ולהכיר את הנפשות הפועלות ברמה טיפה יותר גבוהה מירי סיסמאות ותעמולה ואז לבדוק במילון שוב את ההגדרות שלך לרצח עם וטרור, אחר כך אתם מוזמנים לסרוק את הגלובוס ולמצוא מקומות שבהם מתבצע רצח עם (ולטפל כמובן) לסרוק אחר ארגוני טרור מוגדרים והדרך בה המדינות המותקפות נוהגות בארגונים אלה ובמדינות המאכלסות/תומכות בהם, להשוות את הצהרות המלחמה של הארגון והמלחמה בו למצב הישראלי ואם אחרי כל זה עדיין מצאתם פגם ואתם מרגישים צורך לבוא ולייעץ עצות שזכותנו כמדינה לקבל אותם או לא, כי אין מקרים אחרים או כי מה שאנחנו עושים הוא הכי חמור לטעמכם, אז אתם מוזמנים לדיון.

ואני גאה להיות שייך למדינה שתזמין אותך לדיון בשיטות הפעולה שלה מול ארגון שרוצה בהשמדתה!

 

* בינתיים המבצע נגמר ולא הספקתי להתלהם/להיות סולידרי, אבל אני די בטוח שעוד תהיה הזדמנות. בינתיים הרוב יכול להמשיך אני והשאר נצטרף..

עצור! גבול לפניך!

אם אתם כמוני חיים בישראל או שביקרתם בה בעבר, נתקלתם בוודאי בשלטים כאלה מעטרים הרבה פינות במדינה.
אתם יודעים מה, גם אם אתם לא (חיים או ביקרתם או שכן אבל לא ראיתם) אז ראיתם משהו דומה, אולי שטסתם לחו"ל, אולי כשעברתם ליד שטח פרטי של מישהו שמקורב למישהו אחר ואולי בטלוויזיה בחדשות או בתוכנית סאטירה..
השלט הזה, עם האמרה שכתובה בהדגשה, מסמן קו שמפריד בין דבר לדבר אחר. זה יכול להיות כל דבר אבל מהרגע שהבחנת בשלט כזה, אתה יודע שאם תמשיך ותעבור אותו זה יהפוך למשהו אחר, משהו ישתנה, אתה תהיה במקום אחר שיש לו קריטריונים ובעלות משלו על המקום האחר ויש מצב שאתה לא תעמוד בקריטריונים ואז לא תוכל להיכנס. בואו נצא מנקודת הנחה שגבולות זה דבר הגיוני, במקומות ובסיטואציות כאלה ואחרות גם במחיר של פגיעה בחופש האישי של אדם כזה או אחר למשל גבולות בין מדינות (בר חלוף לשיטתי) או לשים גבול ולכלוא אדם שרצח או אנס.
ויש מקומות שזה לא! (הגיוני)

למה אני מתכוון?
– שנייה סבלנות, עוד קישור אחד כדי שנבין את אבסורד (אם בכלל אפשר להבין אבסורד)

אבא!     אם קראתם פוסטים אחרים שלי כאן בבלוג, אתם בטח מתחילים לקבל מושג שלאבהות ולהיותי אבא יש משמעות עליונה בעיניי (אם לא אז דפדפו ותראו בעצמכם, אבל לא עכשיו, בסוף הפוסט), אני משתדל ומנסה כל יום מחדש עבור ילדיי, עושה איתם ובשבילם הכל והרגעים שהפכתי לאבא (לעלמה וליהונתן) נחשבים בעיניי לשיאים, לא פחות!
לשמחתי, אף פעם לא הייתי צריך לחשוב ולמצוא פתרון לאיך הופכים לאבא וקצת קשה לי לדמיין איך זה, אבל אני כן יכול לדמיין את עוצמת הרגשות. האמת, וכאן אני מתוודה לראשונה, שמאז שהפכתי לאבא הפכתי לסמרטוט רגשות בכל הנוגע לסיטואציות שקשורות לאבהות ולהמחיש הסצנות של הלידות בסדרה חברים ריגשו אותי (ריגשו זה עידון ונסתפק בזה) ולכן כשנתקלתי בשטות הזאת התעצבנתי, אתם יכולים לקרוא על איך זה משפיע כאן .

אני אסכם לכם, הצעת חוק שהולכת להגביל את גיל ההורות בהליך פונדקאי, זאת אומרת שכאלה שאינם יכולים להביא ילדים לעולם מוגבלים בזמן מהרגע שהצעת החוק תעבור (לא ממציא, אחד התיקונים לסעיף 2 מגביל את האפשרות להיות הורה לפי גיל, 54). אני חייב להגיד את זה שוב, אנשים שלא יכולים להביא ילדים לעולם מעכשיו מוגבלים בזמן לעשות את זה.
המדינה החליטה עבור מגזר שלם של אנשים שעבורם גיל המקסימום להורות הוא 54, היא לא יכולה לעשות את זה לכולם הרי מי שיכול להתרבות לא באמת שואל אותם, בין אם הם ראויים או לא ראויים . מעבר לזה שהתיקון הזה גובל בחוסר מוסריות הוא גם לא הגיוני בעליל והנה הסיבות הצנועות שלי ללמה:
מי שהולך להליך פונדקאי רוצה ילד, לא מדובר בגחמה או בתקלה וילד כשהוא רצוי טוב לו!
מי שהולך להליך פונדקאי צריך להיות מסוגל לעמוד בעלות של התהליך בין רבע לחצי מליון שקל, בלי טיטולים ומטרנה, נטו ההליך, הגיוני שסכומים כאלה נצברים
או יותר נכון, יש אפשרות לגייס אותם יותר בקלות בגילאים מבוגרים יותר.
מי שהולך להליך פונדקאי, זקוק לו וזה לא מוסרי ולא אתי להתערב ולהטיל מגבלות כאלה ואחרות רק מפני שאין לאנשים האלה ברירה אלא לעבור את ההליך.

עצור! גבול לפניך!
הגעת לגיל 54!
השימוש בהליך פונדקאות מנקודה זו
ואילך אסור בתכלית האיסור!
העובר על החוק צפוי לסנקציות, אם טרם
הספקת לממש את זכותך הטבעית להורות
אנו מתנצלים אבל זבש"ך.