בוקר.. שלחתי את הנסיכה עם הדודה, חוזר למיטה (מצב של חיפוש עבודה אבל זה כבר עניין אחר – אלא אם יש לכם מה להציע?!)…
הוא שוכב שם, עיניו עצומות, איבריו הקטנים מתפרשים על המיטה הגדולה, הוא אוכל את השפתיים או מגרד את החניכיים, אני נשכב לידו
בוחן כל פרט ופרט בפנים הקטנות שלו ונרדם…
(אאאאגגגרררררר אאאאאאאווווגגגגגגגרררר)
יד קטנה מלטפת את פני (טוב נו, מלטפת זו פרשנות מקילה – זה יותר כמו ניסיון לתפוס חלקים מהפנים שלי אבל זה מזכיר לי שכדאי לגזוז לו ציפורניים בהזדמנות הקרובה), אני פוקח את עיניי,
לאט.. מציץ מבעד לריסים, רואה אותו בוחן אותי, מסתכל על הפנים שלי (אאאאאאאגג, גרררררררררררר), בועט ברגליו ושולח את ידו הימנית לליטוף, אני עוצם את העיניים חזק, הפעם הוא ניסה לקחת אותם, אני מרגיש את התנודות שהוא עושה עם רגליו הנבעטות (גררררררררררגררררר), אני מציץ, הוא תפס את ידו השמאלית בימנית ודוחף אותה לפה, בזמן האחרון הוא מנסה להכניס לפה את כל האגרוף שלו, חסר לו קצת והוא מצליח, אני חושש ומסוקרן לראות מה יהיה כשיצליח…
אני פותח את העיניים ומסתכל עליו כשהוא משמיע קולות וכל כולו מרוכז בניסיון לבלוע את ידו השמאלית, הוא דוחף אותה עוד עם היד השנייה, מפעיל את רגליו (אולי זה יעזור) ושרירי הצוואר באינטנסיביות רבה ואז נעצר ואנחה נפלטת מהגוף הקטן (קשה, קשה) הוא סורק את החדר בעיניו ומבטנו נפגש
הוא כאילו מופתע ונותן לי חיוך מכל הלב והגוף, כזה שהפנים זורחות והגוף כולו משתתף ע"י קפיצות ותנועות
אני מחייך אליו והוא מגביר את החיוך, מוסיף קולות וגרגורים ומכווץ את ידיו לתוך הפה
"בוקר טוב, ג'וני", וכל גופו זז מצד לצד, גרגורים והיד (בעצם שניים) בתוך הפה שפתוח בחיוך רחב עד כיווץ עיניים ומלא באצבעות.. כל זה בשילוב עם ריור מאסיבי (כאילו צלצלתי בפעמון) מוביל אותו להשתנקות קלה, החיוך שלו נעלם בתוך השיעול שניים ונגמר, אני מסנן "ססססממממאאללללההה" והוא דופק חיוך כאילו לא היה מעולם
אני מנשק אותו בבטן והוא מחייך, מנשק בחזה הוא מגחך, מנשק בין הכתף ללחי (אצל בוגר זה צוואר אבל בשלב זה הם דחוסים שהוא כמעט ולא נראה בזויות מסויימות) והוא צוחק
שוב באותו מקום הצחוק שלו מתגבר והידיים עולות לפה, אני נותן עוד פעם או פעמיים (בסדר, אולי חמש.. מקסימום שבע ולא יותר משמונה, בטוח!) ומפסיק כדי שלא ייחנק מהרוק של עצמו
הוא מסתכל עלי וטופח לי על היד (תמשיך למה הפסקת?) אני ממשיך לנשק (ואצלנו אומרים לבעבס), הוא צוחק – אני עוצר – הוא טופח – אני ממשיך…
אנחנו ממשיכים ככה עוד כמה זמן, פתאום הוא נאנח..
אני מחפש את המוצץ שלו שכל התנועות והרעידות העיפו כל הדרך למטה, לרגלים שלו, לוקח את המוצץ וסורק אותו, בעיניים של אבא פעם שנייה, ללכלוכים ומזיקים, מתרצה ושם לו בפה
הוא לוקח את המוצץ בשמחה, מלווה אותי בידיו בדרך לפה, כשהמוצץ נכנס הוא מטה את הראש
ממני והלאה.. עוצם את עיניו, מסנן חיוך מוצץ את המוצץ..
כאילו אומר לעצמו ולי "אבא, בסך הכל נפל לי המוצץ, מה עשית כזה עניין"
ואז הוא מסתובב עדיין עם חצי חיוך, פותח וסוגר את עיניו,טופח עם היד לכיווני כאילו אומר "אבל היה נחמד"
עוצם את העיניים
מסדר את התנוחה
I-Dad 