כמו prison break, רק הפוך – ההמשך

מארועי הפרק הקודם:

ערימה

היא משקיפה אלי ואני אליה, בתווך אשתי.

יש בינינו רומן ארוך, אני והיא, הרבה לפני שהכרתי את אשתי-אהובתי, ידענו יחסי אהבה-שנאה, עליות ומורדות. הכרנו לראשונה רק בצבא, בטירונות והיא הייתה מפלט לוחץ מהלחץ של טירון בשריון, אי של אינטימיות בתוך המון חיילים. כך זה נמשך בפרצים אינטנסיביים של מפגשים עד שסיימתי איזה קורס בצבא ואז בחדות פתאומית זה נגמר, כשהיינו נפגשים היא הייתה עם אחרים ואותי זה בכלל לא עניין.

קניות או לא להיות

בעולם שלי יש שני סוגים עיקריים של קניות, אחד אני אוהב והשני ממש לא!
הסוג האהוב זה קניות של מוצרי מזון, אוהב להסתובב בסופר בין המדפים ולקבל השראה.. סיבוב בסופר יכול לקחת לי זמן ואני בקלות יכול להיסחף על מוצרים אקזוטיים שונים ומשונים. להבדיל מקניות של מזון, קניות של כל השאר אני לא סובל, אני לא אוהב לקנות בגדים או נעליים, מוצרים כבדים יותר לבית זה גם לא תענוג גדול..
אני לא נוטה לבזבז על מותגים ושטויות, ויש לי שליטה בדחף של קניות, אבל כשאני מחליט לקנות משהו אז בדרך כלל אני לא מתחקר חלופות או חוסך בעלויות. למשל, רציתי לקנות אפקט מסויים לגיטרה החשמלית ויצאתי מהחנות עם שלושה (לחוויית הטווח המלא)

אשתי לעומתי, אוהבת קניות ודווקא מהסוג השני. גם בסופר מארקט היא מוצאת את המדפים והאזורים שבהם אין מוצרי מזון ואם היא הולכת לבד לסופר אז יש סיכוי שיהיה חסר חלב אבל יהיה עוד שמפו-מרכך, גופייה ונעלי בית לחורף… היא אוהבת קניות וקניות נותנות לה מרץ, אם במצב רגיל היא תשקול לקחת רכב כדי ללכת למכולת (נגיד 400 מטר בלחץ), שים אותה בקניון או מקום חנויות והיא תלך קילומטרים, אני טוען שאם שביל חוצה ישראל היה מרוצף בחנויות לכל אורכו, היא הייתה עושה אותו בלי שום בעיה, היא לא תוביל את הכוח כי בכל זאת צריך להיכנס לכל חנות.

אשתי, כמוני, מחושבת בדרך כלל והדחפים שלה לקנייה הם במסגרת סיילים, מבצעים והזדמנויות ש(כנראה) אסור לפספס.. כך שאם הדחף משתחרר הוא בדרך כלל לא עולה יותר מדי, לבדו… לפעמים יוצא שכמה הזדמנויות קורצות בו זמנית… ואז יש לנו בבית מאגרים מסוגים שונים, כמו בגדים לחורף/קיץ/מעבר הבא או שמיכות, דבר חיובי בסך הכל.
הדחף שלה שמתבטא בלמצוא מציאות, סוחף אותה לפעמים למסע ארוך, ארוך מדי של בדיקות והשוואות ומחשבה שנייה ושלישית.. ושביעית, כך שלמשל רכישת מוצצים אומר שהיא מכירה את המכירים בחנויות המקומיות, פוקחת עין על עלוני מבצע וקופונים, משוטטת באין ספור אתרים מחו"ל ומעמיסה מוצרים לסל רק כדי למצוא אתר אחר, משתלם יותר וחוזר חלילה. היא ממירה שערי מטבע ביעילות מדהימה ומתייעצת עם קבוצת פייסבוק ייעודית לקניות (אולי אפילו שתיים), דוחה את ההחלטה שוב ושוב כדי למצוא את העסקה הכדאית והמשתלמת ביותר (או שהילד ייגמל ממוצצים, מה שיבוא קודם..)

11/11 כמשל

מי שלא מכיר את התאריך שיצא החוצה מיד!
מי שכן מוזמן לספר לי בתגובות כמה כסף הוא "חסך"…

היום הזה מבטא את הבדלי הגישות, אשתי לפני היום הזה – התכוננה, בדקה, מלאה את הסל, הכינה התראות ואפילו ביקשה ממני, נכה קניות, לשבת ולהסתכל אם יש איזה מבצע טוב. לי בזמן הזה היו דברים אחרים לעשות..
ביום הזה אשתי המשיכה לבדוק ולרענן את הסל, הוסיפה פריטים משתלמים והורידה פריטים משתלמים פחות, התייעצה בקבוצות.. אני בזמן הזה, היו לי דברים אחרים לעשות, אבל גם אני מצאתי חצי שעה לחפש תרופה למכה (תחפושות לפורים במחירים משתלמים), ובצורה אופיינית לי גם רכשתי שתי תחפושות נסיכה לעלמה, חיפשתי גם ליהונתן אבל אז נזכרתי בזברה (החנות, ומעיין אשתי מבינה, זה מספיק) והפסקתי.
כאשר אשתי חזרה מהעבודה היא ביקשה כמה דקות לבדוק באינטרנט כי היא לא הצליחה לקנות כלום… עכשיו, אני לא אשמיץ ואגיד שהיא נעלמה ברשת, כי היא לא. אבל בוא נגיד שזה היה "קצת" יותר מכמה דקות.. בסוף היום, ב-21:30 בערך, היא עוד שאלה אותי על פריטים כאלה ואחרים, אם כדאי לקנות. אני חושב שהיא קנתה כמה דברים בסוף, לא ממש זוכר, אני רק זוכר את עצמי צועק/מעודד (בלחישה יחסית, הילדים ישנים): "נו תקני כבר ובואי למיטה" או משהו בסגנון.

למחרת, היא שואלת אותי אם אני בטוח שהזמנתי את התחפושות, אני עונה שבטוח ולא שואל אותה לגבי ההזמנות שלה…
למחרת (יומיים אחרי שהסינים עשו קופה על העולם) היא שוב שואלת לגבי התחפושות, הזמנה או מידה, אני מהנתעלם (מהנהן ומתעלם) ולא זוכר בכלל אם קנתה או לא, כדי לשאול אותה..
למחרת, אין שאלות

*כעבור שבועיים…. חוזר ממשחק של מכבי בהיכל, מוצא אותה ישנה במיטה עם הלפטופ עליה ודפים רשומים מפוזרים סביבה על המיטה… מציץ במסך…
WTF is Black Friday???

כסף מסובב ת'עולם..

עניין של שם

שיחת מ'נשמע עוררה אצלי זיכרון של תהליכי בחירת השם שעברנו כבר פעמים, פעם לבת ובפעם השנייה לבן..
אומרים ששם זה דבר חשוב, גם הלא מאמינים מייחסים איזשהו קשר בין שם למידת השתלבות או הצלחה או ההופכי שלהם. והורים מתחבטים ביחד או לבד מה השם המוצלח עבור הגוזל שלהם, יש כאלה שיודעים ויש שרוצים להכיר קודם, יש שמתייעצים ברב או בודקים בקבלה, מחשבים ערכים מספריים או מסתכלים על מולד הירח אל מול השמש ומנח גלקסיית אלפא-סנטורי, חלק יודעים איזה שם זה לא יהיה בגלל איזה טראומת עבר, שמועה או קונוטציה רעה שמתחברת לשם. חלק רוצים שם מיוחד או עם משמעות וחלק רוצים שם רגיל (עם משמעות). חלק מתווכחים, כולם מתפשרים
ובסוף גם כולם אוהבים את השם שהם בוחרים..

בא לי ולא בא לי

 

ערב, בית, עלמה ואבא:
-"בא לי לאכול"

-"מה את רוצה לאכול נסיכה שלי?"

-"בא לי מטבע שוקולד בלי עטיפה"

-"מטבע שוקולד תקבלי אחרי האוכל, אמרת שאת רוצה לאכול, לא?"

-"לא בא לי"
(התחלנו)

-"את רוצה כריך?"

-"לא בא לי"

-"את רוצה פסטה אדומה/לבנה?"

-"לא בא לי, בא לי שוקולד"
(לנשום עמוק)

-"כריך עם שוקולד?"

-"לא בא לי"

-"את רוצה חביתה?"

-"לא בא לי, בא לי מטבע שוקולד"
(נו, מה יהיה?!)

-"מטבע תוכלי לקבל אחרי הארוחה, מה את רוצה לאכול?"

-"בא לי מטבע"
(תנשום)
-"בשמחה תקבלי, אחרי האוכל, את יכולה כריך או חביתה או פסטה"

-"בא לי פסטה"
(1,2,3…)

-"עם רוטב אדום?" (מרתיח מים מוציא קמח, חמאה וחלב לבשמל)

-"לא בא לי"
(6,7…)
-"עם רוטב לבן שאת אוהבת?"

-"בא לי בלי כלום" (מעמיד סירים, אחד לפסטה אחד לבשמל, מרתיח חלב)
(9,10!!)

-"אני מכין לך נסיכה, אבל אי אפשר בלי כלום.אפשר עם רוטב אדום או לבן או קוטג' ליד" (בינתיים מוציא פסטה בצורת ביסלי המים רתחו שם בסיר ומרתיח)

-"בא לי בלי כלום, לא בא לי" (מתחיל את הרוטב)
(ולי בא שתפסיקי להגיד בא לי ולא בא לי!!!)

-"אני לא מבין, מה זה בא לי ומה כן ומה לא, נראה לי שאת מבולבלת נסיכה שלי " (בודק איזה סוגים יש) "יש פסטה ביסלי או פסטה תלתלים"

-"אני רוצה פסטה תלתלים בלי כלום"
(הללללוווויייההה, יייייששששששששש )

-"אני מכין לך נסיכה שלי" (חיבוק, זורק ת'פסטה למים, עירבוב תבלינים קל לרוטב, טועם סוגר את הגז)

-"אבא"

-"כן נסיכה שלי"

-"אני רוצה מטבע שוקולד"
(חחחחחח היא עושה לי וידוא הריגה)

-"חיים שלי, אמרתי לך שתוכלי לקבל אחרי ארוחת ערב, הפסטה תכף מוכנה בואי תעזרי לי, תוציאי מלפפון, עגבנייה, גזר וקוטג' מהמקרר"

-"טוב" (מוציאה שמה לי על השיש, הולכת למגירה של הכלים..) "אני מביאה לי צלחת" (מוציאה קערה בשבילה וצלחות "לאבא ואמא")
"יהונתן לא צריך צלחת, הוא תינוק…"

-"נכון, חיים שלי, שמי בבקשה את הצלחות והקוטג' בשולחן" (שוטף, חותך מקלות מהמלפפון והגזר ושמיניות מהעגבנייה, בודק את הפסטה- מוכנה..)
היא לוקחת צלחות לשולחן (מסנן את הפסטה) חוזרת, לוקחת את הקוטג' (מוזג לה לקערה פסטה…) חוזרת..

-"עלמה קחי בבקשה את הצלחת עם הירקות בזהירות לשולחן אני אביא את הפסטה"

-"טוב אבא" (מגיש לה את הירקות – היא לוקחת) "אני רוצה בלי כלום" (היא אומרת מהדרך, אני – מוזג כף וחצי רוטב לקערה שלה מערבב מהר, אין צבע לבן שמסגיר..)

-"טוב" (שקר לבן)
מגיש לה -"תעשה לי פווו" (עושה) אוכלים…

שני תלתלים אחרונים בקערה.. -"אבא אני רוצה עוד פסטה בלי כלום"

-"בשמחה נסיכה, היה לך טעים?" (מוזג לה פסטה)
היא מהנהנת בראש (אני מחייך לעצמי בראש נותן לחיוך לזלוג טיפה לשפתיים, מתכנן את הפאנצ'…)

-"את יודעת ששמתי לך רוטב לבן שאת אוהבת והיה לך טעים?" (חיוך נמרח לה על הפנים..)

-"שם לי, אבל קצת קצת,טוב?" (שם לה..)

-"טוב נסיכה"
(צלחת נגמרת כלים מפונים…)

-"אבא"

-"כן נסיכה"

-"בא לי מטבע שוקולד"
(לללללאאאאאאאאאאאאא!!!!)