נקודת מפנה

המצאות קטנות לפעמים עושות הבדל גדול!

נכון שזה ברור מאליו אחרת הן לא היו מתקיימות, אבל אני לא מתכוון לברור מאליו, אני מתכוון לאימפקט שלהם שלעיתים יכול להיות בלתי צפוי. קחו למשל את הקיטור שהוביל למהפכה התעשייתית או את הקרדיט שניתן להמצאת המיקרוגל ותרומתו למהפכה הפמיניסטית. גם ההמצאה הזו הולכת בדרכי ההמצאות הגדולות ולא בגלל פטנט גאוני/חדשני/טכנולוגי מתקדם ופורץ דרך, זה דומה יותר לסוג הדברים האלה שאתה דופק את היד על המצח ואומר משהו בסגנון של: "נו ברור" או "איך לא עשו את זה קודם"… אבל היא כן הולכת במוצהר עם שינוי פורץ דרך!

(לא) סיפור ילדים!

"מי לא מכיר את אופיר?
אופיר אוהב לנגן ולשיר
וביום קיץ חם
אוהב גם תירס חם"

אני בטוח שגם לקוראי נטולי הילדים, הפזמון שחוזר בסיפור הזה מצלצל נעים ומוכר, ואילו אלה בעלי הילדים אולי גם יוכלו לצטט עוד כמה שורות מהספר בלי מאמץ, אין ספק שמבחינתי מדובר בקלסיקת ילדות, אבל כמו כל דבר בחיים, גם לטוב יש מחיר!

אז זה למדתי בזמן שהעברתי את הקלסיקות האלו הלאה לעלמה… זה עניין אותה כתינוקת שלא יודעת לדבר, גם כשלמדה לדבר וחזרה על הפזמון הידוע "בים בם בם, תירס חם..". רק בגיל מאוחר יותר כשהתחילה לשלוט בשפה, קיבלתי את הפאנצ' או את החשבון אם תרצו, כשהגוזלית שלפה לעברי ביטוי מהספר – "חצוף". כמו בספר בדיוק, גם השימוש שלה בביטוי היה מוטעה, והיא שלפה אותו כדי להביע את האכזבה שלה מכך שדברים לא התנהלו על פי התסריט הרצוי מבחינתה. אגב, שוב, זה בדיוק כמו בספר- הילד מנגן ושר לעצמו, כולם שומעים הזמנה, עוקבים אחריו ובסוף הוא החצוף!

אמא של שבת

נתחיל בסיטואציה – אתה אבא לגבר בן 3, אתם משתוללים יחד, אתה משחק איתו כדורגל, הוא אפילו צופה איתך במשחקים ומזדהה אוטומטית (כי זה מה שילדים עושים – לא בגלל שהקבוצה שלך משו..), יום אחד אתה בא לאסוף אותו מהגן והגננת משתפת אותך שהגבר שלך מבקש להיות אמא של שבת ושהיום הם התחפשו בגן והילד התעקש רק על תחפושת של נסיכה עם שמלה מפוארת וכובע רחב שוליים… תוך כדי שהיא מחפשת בטלפון את התמונות להראות לך, אתה נזכר שלפני חודשיים ביקרתם אצל חברים והבן שלך נדבק לעגלה הוורודה של הבת של החבר.

מה אותו אבא יעשה??

עוד אחת מאזנת – את אמא לילדה מקסימה ונסיכה בת 5, אומרים שהיא ממש שיכפול שלך, את מחבקת, מלטפת ומנשקת, קונה שמלות, סרטים לשיער, נעלי בובה, מגף וסנדל אופנה.. אבל היא לא ממש מוכנה לשתף איתך פעולה, בהלבשה או בתסרוקות, נעליים זה סיוט ועל עגילים אין בכלל מה לדבר, הגננת אומרת לך כל הזמן שהיא כל הזמן משחקת עם הבנים, יש לה שפשופים על ברך או שתיים באופן די קבוע, היא מעדיפה מכוניות על בובות ועכשיו היא אומרת לך שהיא לא רוצה יותר חוג ריקוד מודרני היא מעדיפה חוג כדורגל, תוך כדי שאת מעכלת את הבשורה, את משחזרת ומבינה שהשיר הזה שהיא מזמזמת כל הזמן, זה ההמנון של ליגת האלופות.

מה אותה אמא תעשה??

גול עצמי

אז חזיות נשרפו, נשים לא גילחו שום חלק בגוף, המהפכה הפמיניסטית התברגנה, יותר נשים עובדות, לומדות, מנהלות, מצטיינות… ומנגד, יותר ויותר גברים גילו את החדווה שבאבהות שלהם, חולקים במשימות הבית וההורות עם זוגתם ואפילו נהנים מזה. מבין מחוללי השינוי האלה, גברים ונשים, ישנם כאלה שעדיין נאבקים כל אחד או אחת מול עצמו או עצמה, בתפיסות נושנות שעיצבו את העולם פעם. מדובר באותן נשים עובדות, שעדיין מרגישות אשמה על זמן שהן לא עם הילדים, חוזרות הביתה ומרגישות חובה לבשל, לנקות או רק לסדר קצת, כל אחת ברמת השריטה/אשמה שהיא חשה. הדבר עובד גם על הצד השני, גברים שמרגישים את הצורך לבלות בעבודה ולהביא פרנסה, הם מנסים להיות שם בבית אבל הראש נמצא בחובה של האבא למשפחה שלו, בפרנסה, כביכול… או כאלו שבעבודה מתגאים, מראים ומדברים על אבהותם אבל לא נמצאים במצב או מרגישים יכולת להציב גבול לעבודה, בשעות, בהתמודדויות משפחתיות שגם האבא צריך לחלוק, כשהיא (העבודה) פולשת לתחומי האבהות.
חוץ מאותם מבשרי שינוי, בין אם שלמים עם עצמם או כאלו שעדיין מתמודדים עם השדים, קיים עולם שלם של הורים שמקיימים את החלוקה המסורתית, למה? האמת שאין לי מושג, אני מניח שמשיקולי… לא באמת אין לי מושג ואני לא מתכוון לאמץ ניורונים כדי להבין את זה, מבחינתי זה איש באמונתו יחייה (ורק שלא ימות מזה). אממה, סממני אי השוויון בהורות אינם פוסחים גם על הלא מודעים, הם מתעוררים לצערי כשקורים מצבי קיצון והם מגלים שהחוק שופט את ההורות שלהם לפי הג׳נדר שלהם. השאר שמים לב לסימנים המקדימים, אפלייה בקבלה לעבודה לאמהות צעירות ופרצוף של בוס/ית שאתה אומר לו שאתה צריך לצאת מוקדם להוציא את הילדה או צריך יום מחלה של הילד, שמים לב לעובדה שאם באת (אבא) לטיפת חלב לא חמוש באמא איתך אז יסתכלו/ישאלו/יתנו עיצה בחופשיות רבה יותר מאשר בסיטואציה אחרת, שמים לב שמדברים מעל הראש שלך בכל חנות או רכישה הקשורה לתינוק ושמים לב שמפרסמים מעלימים דמויות או מכפישים לפחות חצי מקהל הרוכשים הפוטנציאלים כדוגמת הפרסומת של חברת לייף למותג הטיטולים הפרטי שלה.

(וכמה זה נראה:

האמת אם מסתכלים לעומק בתחום פירסום מוצרי התינוקות מגלים התעלמות רבה מלפחות 50% מהרוכשים הפוטנציאלים, בהנחה שיש למדיום הזה השפעה ולו מינימלית על עיצוב תודעה, אז התעלמות כזו היא לא פחות ממחבלת במאמצי השיוויון, החדש של האבות בוודאי אבל גם במאמצים הפמיניסטים הוותיקים, ובמקרה הטוב ההתעלמות הזאת היא רשלנית או טיפשית. אני חושב שהחבלה במאמצי האבות לשיוויון היא די ברורה ואני בטיטולים האלה לא אגע! אישתי (שתחייה) יכולה לרכוש אותם אם יבוא לה אחרי הטיעון הבא, אבל היא יודעת שהיא תחליף את החבילה לגמרי לבד.
למה פרסומת כדוגמת הפרסומת של לייף פוגעת במאמצים הפמיניסטים (ובעולם נורמלי היה מדובר בשוויון ולא פמיניזם), היא פשוט משדרת תפיסות של פעם, אורזת אותם בעטיפה יפה ומרגשת שמעוררת אחוות אימהות שמתייצבות מול גידול ודאגה לילדים לבד, מקטינה אחריות של הבעל כי הרי זה ככה אצל כולם, היא מטפחת את רגשות האשם אצל אלו שעדיין מבולבלות ומנסות לעשות את הכל מהכל והדבר החמור ביתר הוא שהיא הופכת את אי השוויון לנורמלי ונחמד.
ההנצחה הזו שאמא היא הדמות שאחראית בצורה אקסלוסיבית לגידול הילדים לא משרתת את תנועת השיחרור הנשית שדורשת הזמנות שווה ותנאים שווים בתחום התעסוקה וכו' שהרי אם מחלקים את היום אובייקטיבית, האשה תהיה עסוקה יותר מגבר אחרי שעות העבודה ובלילה, היא תהיה פחות פנויה לתפקידים בכירים שדורשים זמן עבודה רב יותר ויש לה יותר "הסחות דעת" של הבית והילדים…

אז מה בעצם אני רוצה להגיד, אם אתה גבר שמגדיר את עצמו אבא מעורב בגידול הילדים אז הפרסומת הזו שמעלימה אותי ואותך צריכה לעצבן אותך, ואם את אישה/אמא שרוצה שוויון ויש לה קריירה כמעט נטולת רגשות אשם ואפילו שאת לא מגדירה עצמך כפמינסטית, זה גם צריך להפריע לך, אם לא מעצם העובדה שמעלימים את בן הזוג שלך אז מזה שמחזירים אותך למצב שהיה בשנות החמישים, פחות הלגיטימציה החברתית לאמהות במשרה מלאה.
אם אתם לא רואים את את זה, גבר או אישה אבא או אמא, אז שתדעו לכם שיש עולם שלם של חוויה הורית משותפת, תדעו אבות שיש סיפוק בלגדל את הילדים שלכם ותדעו אימהות שאין אשמה בהגשמה עצמית.