ערימה

היא משקיפה אלי ואני אליה, בתווך אשתי.

יש בינינו רומן ארוך, אני והיא, הרבה לפני שהכרתי את אשתי-אהובתי, ידענו יחסי אהבה-שנאה, עליות ומורדות. הכרנו לראשונה רק בצבא, בטירונות והיא הייתה מפלט לוחץ מהלחץ של טירון בשריון, אי של אינטימיות בתוך המון חיילים. כך זה נמשך בפרצים אינטנסיביים של מפגשים עד שסיימתי איזה קורס בצבא ואז בחדות פתאומית זה נגמר, כשהיינו נפגשים היא הייתה עם אחרים ואותי זה בכלל לא עניין.

נקודת מפנה

המצאות קטנות לפעמים עושות הבדל גדול!

נכון שזה ברור מאליו אחרת הן לא היו מתקיימות, אבל אני לא מתכוון לברור מאליו, אני מתכוון לאימפקט שלהם שלעיתים יכול להיות בלתי צפוי. קחו למשל את הקיטור שהוביל למהפכה התעשייתית או את הקרדיט שניתן להמצאת המיקרוגל ותרומתו למהפכה הפמיניסטית. גם ההמצאה הזו הולכת בדרכי ההמצאות הגדולות ולא בגלל פטנט גאוני/חדשני/טכנולוגי מתקדם ופורץ דרך, זה דומה יותר לסוג הדברים האלה שאתה דופק את היד על המצח ואומר משהו בסגנון של: "נו ברור" או "איך לא עשו את זה קודם"… אבל היא כן הולכת במוצהר עם שינוי פורץ דרך!

קניות או לא להיות

בעולם שלי יש שני סוגים עיקריים של קניות, אחד אני אוהב והשני ממש לא!
הסוג האהוב זה קניות של מוצרי מזון, אוהב להסתובב בסופר בין המדפים ולקבל השראה.. סיבוב בסופר יכול לקחת לי זמן ואני בקלות יכול להיסחף על מוצרים אקזוטיים שונים ומשונים. להבדיל מקניות של מזון, קניות של כל השאר אני לא סובל, אני לא אוהב לקנות בגדים או נעליים, מוצרים כבדים יותר לבית זה גם לא תענוג גדול..
אני לא נוטה לבזבז על מותגים ושטויות, ויש לי שליטה בדחף של קניות, אבל כשאני מחליט לקנות משהו אז בדרך כלל אני לא מתחקר חלופות או חוסך בעלויות. למשל, רציתי לקנות אפקט מסויים לגיטרה החשמלית ויצאתי מהחנות עם שלושה (לחוויית הטווח המלא)

אשתי לעומתי, אוהבת קניות ודווקא מהסוג השני. גם בסופר מארקט היא מוצאת את המדפים והאזורים שבהם אין מוצרי מזון ואם היא הולכת לבד לסופר אז יש סיכוי שיהיה חסר חלב אבל יהיה עוד שמפו-מרכך, גופייה ונעלי בית לחורף… היא אוהבת קניות וקניות נותנות לה מרץ, אם במצב רגיל היא תשקול לקחת רכב כדי ללכת למכולת (נגיד 400 מטר בלחץ), שים אותה בקניון או מקום חנויות והיא תלך קילומטרים, אני טוען שאם שביל חוצה ישראל היה מרוצף בחנויות לכל אורכו, היא הייתה עושה אותו בלי שום בעיה, היא לא תוביל את הכוח כי בכל זאת צריך להיכנס לכל חנות.

אשתי, כמוני, מחושבת בדרך כלל והדחפים שלה לקנייה הם במסגרת סיילים, מבצעים והזדמנויות ש(כנראה) אסור לפספס.. כך שאם הדחף משתחרר הוא בדרך כלל לא עולה יותר מדי, לבדו… לפעמים יוצא שכמה הזדמנויות קורצות בו זמנית… ואז יש לנו בבית מאגרים מסוגים שונים, כמו בגדים לחורף/קיץ/מעבר הבא או שמיכות, דבר חיובי בסך הכל.
הדחף שלה שמתבטא בלמצוא מציאות, סוחף אותה לפעמים למסע ארוך, ארוך מדי של בדיקות והשוואות ומחשבה שנייה ושלישית.. ושביעית, כך שלמשל רכישת מוצצים אומר שהיא מכירה את המכירים בחנויות המקומיות, פוקחת עין על עלוני מבצע וקופונים, משוטטת באין ספור אתרים מחו"ל ומעמיסה מוצרים לסל רק כדי למצוא אתר אחר, משתלם יותר וחוזר חלילה. היא ממירה שערי מטבע ביעילות מדהימה ומתייעצת עם קבוצת פייסבוק ייעודית לקניות (אולי אפילו שתיים), דוחה את ההחלטה שוב ושוב כדי למצוא את העסקה הכדאית והמשתלמת ביותר (או שהילד ייגמל ממוצצים, מה שיבוא קודם..)

11/11 כמשל

מי שלא מכיר את התאריך שיצא החוצה מיד!
מי שכן מוזמן לספר לי בתגובות כמה כסף הוא "חסך"…

היום הזה מבטא את הבדלי הגישות, אשתי לפני היום הזה – התכוננה, בדקה, מלאה את הסל, הכינה התראות ואפילו ביקשה ממני, נכה קניות, לשבת ולהסתכל אם יש איזה מבצע טוב. לי בזמן הזה היו דברים אחרים לעשות..
ביום הזה אשתי המשיכה לבדוק ולרענן את הסל, הוסיפה פריטים משתלמים והורידה פריטים משתלמים פחות, התייעצה בקבוצות.. אני בזמן הזה, היו לי דברים אחרים לעשות, אבל גם אני מצאתי חצי שעה לחפש תרופה למכה (תחפושות לפורים במחירים משתלמים), ובצורה אופיינית לי גם רכשתי שתי תחפושות נסיכה לעלמה, חיפשתי גם ליהונתן אבל אז נזכרתי בזברה (החנות, ומעיין אשתי מבינה, זה מספיק) והפסקתי.
כאשר אשתי חזרה מהעבודה היא ביקשה כמה דקות לבדוק באינטרנט כי היא לא הצליחה לקנות כלום… עכשיו, אני לא אשמיץ ואגיד שהיא נעלמה ברשת, כי היא לא. אבל בוא נגיד שזה היה "קצת" יותר מכמה דקות.. בסוף היום, ב-21:30 בערך, היא עוד שאלה אותי על פריטים כאלה ואחרים, אם כדאי לקנות. אני חושב שהיא קנתה כמה דברים בסוף, לא ממש זוכר, אני רק זוכר את עצמי צועק/מעודד (בלחישה יחסית, הילדים ישנים): "נו תקני כבר ובואי למיטה" או משהו בסגנון.

למחרת, היא שואלת אותי אם אני בטוח שהזמנתי את התחפושות, אני עונה שבטוח ולא שואל אותה לגבי ההזמנות שלה…
למחרת (יומיים אחרי שהסינים עשו קופה על העולם) היא שוב שואלת לגבי התחפושות, הזמנה או מידה, אני מהנתעלם (מהנהן ומתעלם) ולא זוכר בכלל אם קנתה או לא, כדי לשאול אותה..
למחרת, אין שאלות

*כעבור שבועיים…. חוזר ממשחק של מכבי בהיכל, מוצא אותה ישנה במיטה עם הלפטופ עליה ודפים רשומים מפוזרים סביבה על המיטה… מציץ במסך…
WTF is Black Friday???

כסף מסובב ת'עולם..

(לא) סיפור ילדים!

"מי לא מכיר את אופיר?
אופיר אוהב לנגן ולשיר
וביום קיץ חם
אוהב גם תירס חם"

אני בטוח שגם לקוראי נטולי הילדים, הפזמון שחוזר בסיפור הזה מצלצל נעים ומוכר, ואילו אלה בעלי הילדים אולי גם יוכלו לצטט עוד כמה שורות מהספר בלי מאמץ, אין ספק שמבחינתי מדובר בקלסיקת ילדות, אבל כמו כל דבר בחיים, גם לטוב יש מחיר!

אז זה למדתי בזמן שהעברתי את הקלסיקות האלו הלאה לעלמה… זה עניין אותה כתינוקת שלא יודעת לדבר, גם כשלמדה לדבר וחזרה על הפזמון הידוע "בים בם בם, תירס חם..". רק בגיל מאוחר יותר כשהתחילה לשלוט בשפה, קיבלתי את הפאנצ' או את החשבון אם תרצו, כשהגוזלית שלפה לעברי ביטוי מהספר – "חצוף". כמו בספר בדיוק, גם השימוש שלה בביטוי היה מוטעה, והיא שלפה אותו כדי להביע את האכזבה שלה מכך שדברים לא התנהלו על פי התסריט הרצוי מבחינתה. אגב, שוב, זה בדיוק כמו בספר- הילד מנגן ושר לעצמו, כולם שומעים הזמנה, עוקבים אחריו ובסוף הוא החצוף!

אמא של שבת

נתחיל בסיטואציה – אתה אבא לגבר בן 3, אתם משתוללים יחד, אתה משחק איתו כדורגל, הוא אפילו צופה איתך במשחקים ומזדהה אוטומטית (כי זה מה שילדים עושים – לא בגלל שהקבוצה שלך משו..), יום אחד אתה בא לאסוף אותו מהגן והגננת משתפת אותך שהגבר שלך מבקש להיות אמא של שבת ושהיום הם התחפשו בגן והילד התעקש רק על תחפושת של נסיכה עם שמלה מפוארת וכובע רחב שוליים… תוך כדי שהיא מחפשת בטלפון את התמונות להראות לך, אתה נזכר שלפני חודשיים ביקרתם אצל חברים והבן שלך נדבק לעגלה הוורודה של הבת של החבר.

מה אותו אבא יעשה??

עוד אחת מאזנת – את אמא לילדה מקסימה ונסיכה בת 5, אומרים שהיא ממש שיכפול שלך, את מחבקת, מלטפת ומנשקת, קונה שמלות, סרטים לשיער, נעלי בובה, מגף וסנדל אופנה.. אבל היא לא ממש מוכנה לשתף איתך פעולה, בהלבשה או בתסרוקות, נעליים זה סיוט ועל עגילים אין בכלל מה לדבר, הגננת אומרת לך כל הזמן שהיא כל הזמן משחקת עם הבנים, יש לה שפשופים על ברך או שתיים באופן די קבוע, היא מעדיפה מכוניות על בובות ועכשיו היא אומרת לך שהיא לא רוצה יותר חוג ריקוד מודרני היא מעדיפה חוג כדורגל, תוך כדי שאת מעכלת את הבשורה, את משחזרת ומבינה שהשיר הזה שהיא מזמזמת כל הזמן, זה ההמנון של ליגת האלופות.

מה אותה אמא תעשה??

לא לומדים!

סיפור מקרה:

ישבתי בבית אחרי שעות הפעילות וצפיתי בטלוויזיה בערוץ מסחרי כלשהו, לא-חשוב-שמות, 2.
וכידוע בערוצים מהסוג הזה יש מדי פעם לפעם פרסומת או שתיים, ובין הפרסומות הללו עלתה אחת, של מותג מזון לתינוקות הידוע בכינויו, תמ"ל (וכאן באמת לא חשוב שמות).
ובפרסומת הציגו (שוב) סיפור שמעביר (שוב את אותו) המסר, לפיו אבא הוא דמות משנית/שולית/לא מעורבת/מתחמקת בחיי הילדים שלו (באמת?! עוד 'פם? לא שחקתם) והתעצבנתי!

התעצבנתי, כי אני אבא מעורב, שווה בגידול הילדים ובהחלטות שקשורות עליהם, ובראש התחילו לרוץ לי מלא טיעונים על למה פרסומת כזו היא לא נכונה, לא רק עבור מאמצי האבות אלה גם עבור ובעיקר עבור מעמד האישה ושיווין זכיות ותנאים וכו וכו כו

אז ישבתי וכתבתי פוסט מנומק היטב ובו פרקתי את אשר על ליבי…
לקראת סוף הכתיבה, התחלתי לחפש קישור לצרף כדי להמחיש ולהראות למה אני מתכוון ואז לפתע תחושה קשה של דז'ה וו הכתה בי, האמת שזה לא היכה במובן הפתאומי של המילה, תיאור יותר מדיוק יהיה להגיד שזה התחיל לטפס מכיוון הרגליים לתחושת חוסר נוחות פריפריאלית ואז כאילו נפל אסימון או הוסר מסך מעל תמונה שלי כותב כבר דברים כאלה ואפילו מחפש לינק לצרף…

מיד התחלתי לפשפש בזיכרון (של המחשב כמובן) מתי ועל מה כתבתי דברים כאלה, ואבוי מצאתי שאכן הייתה חברה ותיקה שפרצה לשוק חדש, שוק הטיטולים, עם פרסומת שמעבירה בדיוק אותו מסר, בצורה מאוד מאוד דומה, למסר והצורה של הפרסומת העכשווית, רק בתסריט שונה ועבור מוצר שונה, ואני אכן כתבתי עליה!
קראתי את המילים שכתבתי אז אל מול אלו שכתבתי עכשיו…
דומה עד זהה, כלומר לא copy-paste אבל בהחלט היה אפשר לטעון לגניבה ספרותית ולדעתי אפילו לזכות במשפט, אם היה מתקיים!
ואז התעצבנתי עוד יותר ומחקתי את הטיוטה! גם מהפח!

עברו כמה שעות עד ימים בודדים ובקרב חברי הפייסבוק שלי החלה תסיסה (מוצדקת!), לא עברו שעות ובקרב קבוצה של אבות שהם חבריי בפייסבוק וחולקים את אותו רעיון של אבהות והורות שיוויונית איתי, בניואנסים כאלה ואחרים התארגנה תגובת נגד הולמת.
הרעיון להגיב נזרק לאוויר הווירטואלי, רעיונות נזרקו, קבוצות ייעודיות הוקמו ועוד רעיונות נזרקו בחלל אחר, גובש קונספט וקבוצת אמיצים יצאה לכתוב, לצלם, לערוך ולהפיק את התגובה. תהליך מדהים ומהיר של הבעת תסכול משותפת מתוך חווית אבהות חיובית דומה, אבל כל אחד באמת מהמקום שלו.
אני בזמן הזה הייתי עסוק במתן שירות מתקדם – וזה הסיפור למי שפספס – ולכן אני לא מופיע בתוצר והשתתפותי מוגבלת אבל זה לא מקטין במאום את הגאווה שלי בתוצר.
לאורך היום והלילה דובר בקבוצת המוחות האלו על פרסום פוסטים יחד עם התוצר (משם אנחנו מכירים או קוראים, ממליץ גם לכם, יש קישורים בסוף) וכשהתיישבתי לכתוב,מול מסך לבן וסמן מרצד, באמת התעצבנתי בפעם השלישית והעצבנית ביותר, למה??

התעצבנתי כי חשבתי שיכל היה להיות מאוד מגניב להראות את אז והיום, להראות את מה שכתבתי אז ביחד עם מה שכתבתי היום כדי להראות שהכל אותו דבר ויש כאלה שלא לומדים, אבל נזכרתי שמחקתי את מה שכתבתי על הפרסומת לפני כמה ימים, ולשחזר את זה עכשיו יהיה רמאות אז מעצבן-מתעצבנים-התעצבנתי!

וחשבתי לוותר אבל בסוף החלטתי לספר את הסיפור כדי כן להראות לכם את מה שכתבתי בעבר ולו רק בשביל המסר החשוב

אם לא מסר, אז כדי להציג ולתמוך בתוצר שהוא פרי של מטרה משותפת (והיא קשורה למסר, אבל זה לא עניין אותכם קודם)

והייתי רוצה לחדד נקודה קצרה שאולי לא נגעתי בה במסר הקודם (מוזמנים לקרוא בלינק) והיא קשורה לכל אלה שנושאים כאלה לא מעניינים אותם והם עובדים בשיטה מסורתית או לא אבל שהם לא מספיק מודעים והנקודה היא היחס המפלה בחוק מבחינת זכויות האבא אחרי שהוא נפרד מאמא!
לשמחתי לא מכיר על בשרי את הסיטואציה, ולא רוצה להכיר ועובד ומשתדל כל יום לעשות צעדים שמרחיקים אותי מסיטואציה של פירוק התא המשפחתי, אבל אני כן מכיר סיפורים (מזעזעים) על תלונות שווא, מעצרים, עיקולים, ניכור ועוד רעות חולות שקורות בין בני זוג שפעם אהבו והיום…
אבל הרעה החולה והסיוט הגדול הוא הקלות שבה אב מורחק מילדיו ונשללת ממנו הזכות הבסיסית לראות את ילדיו, שלא לדבר על להיות מעורב ומשפיע בהחלטות שקשורות אליהם, בתהליך גירושים פשוט בין בני זוג נורמטיביים,יותר או פחות.
אני טוען (ואמרו לפני בווריאציות שונות) שאלוקים/שטן/אמת נמצאת בפרטים הקטנים, ופרסומות מהסוג הזה הן בדיוק הפרטים הקטנים שמאפשרים עוול כזה גדול. הפרסומות, מצחיקות או מרגשות, משרתות תודעה לפיה ההבדל הביולוגי שקיים בין גברים לנשים (ותודה למי שזה לא יהיה על זה, לעניות דעתי ההטרוסקסואלית) הוא הבדל מהותי, זה אומנם נחמד ועדין בפרסומת, אבל במסר הוא מצדיק הבדלי שכר בין גברים לנשים, תומך בכל חסם ג'נדריאלי שאי פעם הומצא וכאמור מקל מאוד על מערכת מדינתית להעדיף הורה אחד על פני חלוקת אחריות שוויונית בין ההורים ושההורה המועדף יבחר כמעט תמיד, על-פי כישוריו להשתייך למין הנקבי!

אז איך אמרו פעם בשנות ה-90: "ותחשבו על זה!"

מה ברק חושב

מה יוסי חושב

מה טל חושב

מה יואב חושב

יואב (אחר) חושב

עצור! גבול לפניך!

אם אתם כמוני חיים בישראל או שביקרתם בה בעבר, נתקלתם בוודאי בשלטים כאלה מעטרים הרבה פינות במדינה.
אתם יודעים מה, גם אם אתם לא (חיים או ביקרתם או שכן אבל לא ראיתם) אז ראיתם משהו דומה, אולי שטסתם לחו"ל, אולי כשעברתם ליד שטח פרטי של מישהו שמקורב למישהו אחר ואולי בטלוויזיה בחדשות או בתוכנית סאטירה..
השלט הזה, עם האמרה שכתובה בהדגשה, מסמן קו שמפריד בין דבר לדבר אחר. זה יכול להיות כל דבר אבל מהרגע שהבחנת בשלט כזה, אתה יודע שאם תמשיך ותעבור אותו זה יהפוך למשהו אחר, משהו ישתנה, אתה תהיה במקום אחר שיש לו קריטריונים ובעלות משלו על המקום האחר ויש מצב שאתה לא תעמוד בקריטריונים ואז לא תוכל להיכנס. בואו נצא מנקודת הנחה שגבולות זה דבר הגיוני, במקומות ובסיטואציות כאלה ואחרות גם במחיר של פגיעה בחופש האישי של אדם כזה או אחר למשל גבולות בין מדינות (בר חלוף לשיטתי) או לשים גבול ולכלוא אדם שרצח או אנס.
ויש מקומות שזה לא! (הגיוני)

למה אני מתכוון?
– שנייה סבלנות, עוד קישור אחד כדי שנבין את אבסורד (אם בכלל אפשר להבין אבסורד)

אבא!     אם קראתם פוסטים אחרים שלי כאן בבלוג, אתם בטח מתחילים לקבל מושג שלאבהות ולהיותי אבא יש משמעות עליונה בעיניי (אם לא אז דפדפו ותראו בעצמכם, אבל לא עכשיו, בסוף הפוסט), אני משתדל ומנסה כל יום מחדש עבור ילדיי, עושה איתם ובשבילם הכל והרגעים שהפכתי לאבא (לעלמה וליהונתן) נחשבים בעיניי לשיאים, לא פחות!
לשמחתי, אף פעם לא הייתי צריך לחשוב ולמצוא פתרון לאיך הופכים לאבא וקצת קשה לי לדמיין איך זה, אבל אני כן יכול לדמיין את עוצמת הרגשות. האמת, וכאן אני מתוודה לראשונה, שמאז שהפכתי לאבא הפכתי לסמרטוט רגשות בכל הנוגע לסיטואציות שקשורות לאבהות ולהמחיש הסצנות של הלידות בסדרה חברים ריגשו אותי (ריגשו זה עידון ונסתפק בזה) ולכן כשנתקלתי בשטות הזאת התעצבנתי, אתם יכולים לקרוא על איך זה משפיע כאן .

אני אסכם לכם, הצעת חוק שהולכת להגביל את גיל ההורות בהליך פונדקאי, זאת אומרת שכאלה שאינם יכולים להביא ילדים לעולם מוגבלים בזמן מהרגע שהצעת החוק תעבור (לא ממציא, אחד התיקונים לסעיף 2 מגביל את האפשרות להיות הורה לפי גיל, 54). אני חייב להגיד את זה שוב, אנשים שלא יכולים להביא ילדים לעולם מעכשיו מוגבלים בזמן לעשות את זה.
המדינה החליטה עבור מגזר שלם של אנשים שעבורם גיל המקסימום להורות הוא 54, היא לא יכולה לעשות את זה לכולם הרי מי שיכול להתרבות לא באמת שואל אותם, בין אם הם ראויים או לא ראויים . מעבר לזה שהתיקון הזה גובל בחוסר מוסריות הוא גם לא הגיוני בעליל והנה הסיבות הצנועות שלי ללמה:
מי שהולך להליך פונדקאי רוצה ילד, לא מדובר בגחמה או בתקלה וילד כשהוא רצוי טוב לו!
מי שהולך להליך פונדקאי צריך להיות מסוגל לעמוד בעלות של התהליך בין רבע לחצי מליון שקל, בלי טיטולים ומטרנה, נטו ההליך, הגיוני שסכומים כאלה נצברים
או יותר נכון, יש אפשרות לגייס אותם יותר בקלות בגילאים מבוגרים יותר.
מי שהולך להליך פונדקאי, זקוק לו וזה לא מוסרי ולא אתי להתערב ולהטיל מגבלות כאלה ואחרות רק מפני שאין לאנשים האלה ברירה אלא לעבור את ההליך.

עצור! גבול לפניך!
הגעת לגיל 54!
השימוש בהליך פונדקאות מנקודה זו
ואילך אסור בתכלית האיסור!
העובר על החוק צפוי לסנקציות, אם טרם
הספקת לממש את זכותך הטבעית להורות
אנו מתנצלים אבל זבש"ך.

 

גול עצמי

אז חזיות נשרפו, נשים לא גילחו שום חלק בגוף, המהפכה הפמיניסטית התברגנה, יותר נשים עובדות, לומדות, מנהלות, מצטיינות… ומנגד, יותר ויותר גברים גילו את החדווה שבאבהות שלהם, חולקים במשימות הבית וההורות עם זוגתם ואפילו נהנים מזה. מבין מחוללי השינוי האלה, גברים ונשים, ישנם כאלה שעדיין נאבקים כל אחד או אחת מול עצמו או עצמה, בתפיסות נושנות שעיצבו את העולם פעם. מדובר באותן נשים עובדות, שעדיין מרגישות אשמה על זמן שהן לא עם הילדים, חוזרות הביתה ומרגישות חובה לבשל, לנקות או רק לסדר קצת, כל אחת ברמת השריטה/אשמה שהיא חשה. הדבר עובד גם על הצד השני, גברים שמרגישים את הצורך לבלות בעבודה ולהביא פרנסה, הם מנסים להיות שם בבית אבל הראש נמצא בחובה של האבא למשפחה שלו, בפרנסה, כביכול… או כאלו שבעבודה מתגאים, מראים ומדברים על אבהותם אבל לא נמצאים במצב או מרגישים יכולת להציב גבול לעבודה, בשעות, בהתמודדויות משפחתיות שגם האבא צריך לחלוק, כשהיא (העבודה) פולשת לתחומי האבהות.
חוץ מאותם מבשרי שינוי, בין אם שלמים עם עצמם או כאלו שעדיין מתמודדים עם השדים, קיים עולם שלם של הורים שמקיימים את החלוקה המסורתית, למה? האמת שאין לי מושג, אני מניח שמשיקולי… לא באמת אין לי מושג ואני לא מתכוון לאמץ ניורונים כדי להבין את זה, מבחינתי זה איש באמונתו יחייה (ורק שלא ימות מזה). אממה, סממני אי השוויון בהורות אינם פוסחים גם על הלא מודעים, הם מתעוררים לצערי כשקורים מצבי קיצון והם מגלים שהחוק שופט את ההורות שלהם לפי הג׳נדר שלהם. השאר שמים לב לסימנים המקדימים, אפלייה בקבלה לעבודה לאמהות צעירות ופרצוף של בוס/ית שאתה אומר לו שאתה צריך לצאת מוקדם להוציא את הילדה או צריך יום מחלה של הילד, שמים לב לעובדה שאם באת (אבא) לטיפת חלב לא חמוש באמא איתך אז יסתכלו/ישאלו/יתנו עיצה בחופשיות רבה יותר מאשר בסיטואציה אחרת, שמים לב שמדברים מעל הראש שלך בכל חנות או רכישה הקשורה לתינוק ושמים לב שמפרסמים מעלימים דמויות או מכפישים לפחות חצי מקהל הרוכשים הפוטנציאלים כדוגמת הפרסומת של חברת לייף למותג הטיטולים הפרטי שלה.

(וכמה זה נראה:

האמת אם מסתכלים לעומק בתחום פירסום מוצרי התינוקות מגלים התעלמות רבה מלפחות 50% מהרוכשים הפוטנציאלים, בהנחה שיש למדיום הזה השפעה ולו מינימלית על עיצוב תודעה, אז התעלמות כזו היא לא פחות ממחבלת במאמצי השיוויון, החדש של האבות בוודאי אבל גם במאמצים הפמיניסטים הוותיקים, ובמקרה הטוב ההתעלמות הזאת היא רשלנית או טיפשית. אני חושב שהחבלה במאמצי האבות לשיוויון היא די ברורה ואני בטיטולים האלה לא אגע! אישתי (שתחייה) יכולה לרכוש אותם אם יבוא לה אחרי הטיעון הבא, אבל היא יודעת שהיא תחליף את החבילה לגמרי לבד.
למה פרסומת כדוגמת הפרסומת של לייף פוגעת במאמצים הפמיניסטים (ובעולם נורמלי היה מדובר בשוויון ולא פמיניזם), היא פשוט משדרת תפיסות של פעם, אורזת אותם בעטיפה יפה ומרגשת שמעוררת אחוות אימהות שמתייצבות מול גידול ודאגה לילדים לבד, מקטינה אחריות של הבעל כי הרי זה ככה אצל כולם, היא מטפחת את רגשות האשם אצל אלו שעדיין מבולבלות ומנסות לעשות את הכל מהכל והדבר החמור ביתר הוא שהיא הופכת את אי השוויון לנורמלי ונחמד.
ההנצחה הזו שאמא היא הדמות שאחראית בצורה אקסלוסיבית לגידול הילדים לא משרתת את תנועת השיחרור הנשית שדורשת הזמנות שווה ותנאים שווים בתחום התעסוקה וכו' שהרי אם מחלקים את היום אובייקטיבית, האשה תהיה עסוקה יותר מגבר אחרי שעות העבודה ובלילה, היא תהיה פחות פנויה לתפקידים בכירים שדורשים זמן עבודה רב יותר ויש לה יותר "הסחות דעת" של הבית והילדים…

אז מה בעצם אני רוצה להגיד, אם אתה גבר שמגדיר את עצמו אבא מעורב בגידול הילדים אז הפרסומת הזו שמעלימה אותי ואותך צריכה לעצבן אותך, ואם את אישה/אמא שרוצה שוויון ויש לה קריירה כמעט נטולת רגשות אשם ואפילו שאת לא מגדירה עצמך כפמינסטית, זה גם צריך להפריע לך, אם לא מעצם העובדה שמעלימים את בן הזוג שלך אז מזה שמחזירים אותך למצב שהיה בשנות החמישים, פחות הלגיטימציה החברתית לאמהות במשרה מלאה.
אם אתם לא רואים את את זה, גבר או אישה אבא או אמא, אז שתדעו לכם שיש עולם שלם של חוויה הורית משותפת, תדעו אבות שיש סיפוק בלגדל את הילדים שלכם ותדעו אימהות שאין אשמה בהגשמה עצמית.