נקודת מפנה

המצאות קטנות לפעמים עושות הבדל גדול!

נכון שזה ברור מאליו אחרת הן לא היו מתקיימות, אבל אני לא מתכוון לברור מאליו, אני מתכוון לאימפקט שלהם שלעיתים יכול להיות בלתי צפוי. קחו למשל את הקיטור שהוביל למהפכה התעשייתית או את הקרדיט שניתן להמצאת המיקרוגל ותרומתו למהפכה הפמיניסטית. גם ההמצאה הזו הולכת בדרכי ההמצאות הגדולות ולא בגלל פטנט גאוני/חדשני/טכנולוגי מתקדם ופורץ דרך, זה דומה יותר לסוג הדברים האלה שאתה דופק את היד על המצח ואומר משהו בסגנון של: "נו ברור" או "איך לא עשו את זה קודם"… אבל היא כן הולכת במוצהר עם שינוי פורץ דרך!

קצת רקע

בחור ובחורה מתאהבים, יוצאים, עוברים לגור יחד, מתחלקים בהכל, מתחתנים, אוהבים, מביאים ילדים לעולם וכאן עולמם נחלק על ידי ערימות של סטיגמות ותיוגים המוצמדים לתואר שקיבלו במעמד הלידה, ומלווים אותם לאורך כל חייהם, לא משנה מה יעשו עם התואר או כיצד יחלקו ביניהם את הסמכויות הנלוות לתואר המכובד, לעולם היכולות והכישורים שמלווים את התואר "אמא" יהיו שונים ומוצלחים יותר מאילו המלווים את התואר "אבא". אם חיים בזוגיות טובה, כמוני, אפשר לצחוק על הדברים האלה וכמה הם לא מייצגים את העולם שלנו, הדברים האלה נעשים הרבה פחות מצחיקים שמגלים שהסטיגמות והתפיסות הללו מושרשות בחוקים… אבל זה עניין אחר לגמרי, אם נחזור לחלק המשעשע יותר, מדובר בפנייה הבלעדית של המפרסמים (במוצרי תינוקות) לאמא כדמות שצורכת ומשתמשת במוצרים שהם מפרסמים.

עכשיו בואו נודה באמת, אם תבדקו מקרוב פרט להנקה פיזית, כזו שהיא יד 1 מהיצרן לצרכן בלי מתווכים אז האבא, של היום/שאני מכיר/בעולם החדש מעורב כמעט בכל אספקט של גידול הילד החל בהכנת תחליפי חלב (שהכי קרובים) וחימום של המקור עצמו, שימוש ותפעול הבקבוקים עם כל הפטנטים שלהם, החתלה במגוון מותגי הטיטולים, חיפוש מוצצים בחושך וכלה בחופשת מחלה כדי להיות עם הילד החולה, ביקורים בחטיפת חלב/מרפאה/ג'ימבורי/פארק. יש שמועה שאבות בימינו אפילו מסוגלים להשאר פרק זמן ארוך עם הילדים ללא נוכחות של אמא בסביבה, נניח שהיא טסה לצורך עסקים או אפילו לנופש עם חברות. לאור כל היכולות הללו שאבות מראים, והרצון שלהם/שלנו/שלי ליותר – יותר זמן משמעותי עם המשפחה, יותר זמן להיות אבות, מצחיק שאלו הניזונים מניצול הרגשות/פחדים/רצונות שלנו כצרכנים עדיין מתעקשים לשדר את אותו מסר ישן נושן ולא מעודכן, הם פונים לאמא, פועלים על הרגש האמהי ובפועל הם תורמים לרגשות האשם של האמא שעכשיו יש לה קריירה ותחביבים והיא חלק משמעותי בנטל של כלכלת המשפחה.

ייצור תודעה.

בסיטואציה המשפחתית שמשודרת לנו במסך, ונתמקד בפרסומות, יש אמא ותינוק, הצבעים רכים, שניהם מסודרים, נקיים, מחייכים וכמובן שיש מוצר שמיועד לתינוק, והוא הכי קרוב/טוב/מתקדם/בריא, יש בו מרכיבים חשובים 

הוא מרגיע/מפנק/מחזק את הקשר והכל טוב… רק שאין אבא בנמצא. אם תנסו להזכר בדמות אבהית בפרסומת תמצאו את זה שנמצא בטעות, את זה שלא שומע, ואת זה שהאמא מחליפה לו סבון כדי שהילד יקרא גם לו, יכול להיות שישנם עוד איזכורים אבל לא בטוח שהם חיוביים, בטח שלא במוצרים לתינוקות.

זה מוביל לתפיסה שהאמא היא המטפלת העיקרית ושהיא צריכה להיות שמחה ומסודרת מהעובדה הזו. באשר לאבא, טוב הוא לא שם, כנראה בעבודה ואי אפשר לצפות ממנו ליותר מדי בתחום גידול הילדים.

ההמצאה הגאונית

הורים שמשתמשים בתחליף חלב מסוג מטרנה, מכירים את הבעייה שנוצרת כאשר כמות האבקה בפחית יורדת לתחום של מתחת לחצי כמות, קשה להגיע. היד גדולה או קצרה, אתם מתחילים להטות את הפחית, לאחוז את הכפית בשתי אצבעות, לסובב, להפוך, לדחוף את היד עד כאב, ועוד שיטות שונות ומשונות להגיע לתחתית הפחית ולמצות את כל הזהב הלבן הזה עד כלות.

אז no more!!!

מאריך כפית, זה נראה בערך ככה:

פשוט נכון? איך לא חשבו על זה קודם?

הכל נכון, רק הגאונות פורצת הדרך בעיניי טמונה הפעם בפירסומת, שפונה לשם שינוי גם לאבא כצרכן, אבא פעיל/שם/חלק מהתהליך של גידול הילדים, ממש חזון אחרית הימים…

טוב אולי לא חזון, אבל התחלה של ייצוג משפחתי מאוזן יותר ומתאים יותר הן לתנאי המציאות שדורשים שני הורים עובדים והן למציאות עצמה שבה שני ההורים נוטלים חלק שווה בתא המשפחתי.